בתשעה באב אנו קוראים את מגילה איכה שבה נכתב (ב', 13): "מה אעידך, מה אדמה לך הבת ירושלים, מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון? כי גדול כים שברך, מי ירפא לך?".

הים מכסה שני שלישים מכדור הארץ. לפיכך, משווה ירמיהו, נביא החורבן, את גודל האסון הנורא לגודלו של הים.

היבט נוסף יש בהשוואת הטרגדיה שפקדה את עמנו לים, כי שונה הוא חורבן ביבשה מאשר חורבן בים. חורבן ביבשה נותר זכרונו לדורות רבים, ההריסות והחורבות אינן מפונות במהרה, וגם לאחר שנים מצביעים ואומרים: כאן אירע אסון פלוני. שונה הדבר בהתרחש אסון בים. גם לאחר טביעתה של אנייה עצומת מימדים חוזר הים לטבעו תוך רגעים ולא נודע כי באו אל קרבנה, בלא זכר לאסון הנורא שהתרחש.

כך הוא גורלו של עם ישראל, שאיננו יכול להסתמך על אומות העולם, אלא על אבינו שבשמיים, כי האסונות המתגוללים עלינו נשכחים במהרה על ידם ואינם מותירים כל רושם, כאנייה שטבעה בים (מתוך 'בית יצחק).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"ב, אב תשע"ג, עמ' 93.