לאחר שמתארת התורה את הירתמות כל העם להביא תרומה למשכן, היא מציינת "והנשאים (האות ש' בחיריק חסר, כך במקור בתורה ולהלן יוסבר מדוע) הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן" (שמות, ל"ה, 27). 

כותב רש"י על פסוק זה כי בעת שהוכרז על המגבית למשכן, לא הביאו הנשיאים מאומה, באמרם, ינדבו הציבור מה שברשותם, ומה שיהיה חסר - נשלים אנו. לאחר שהשלימו הציבור את תרומתם, הביאו הנשיאים את אבני השוהם ואבני המילואים לאפוד ולחושן ועוד פריטים אחרים שלא נתרמו למשכן על ידי העם.

לפי שהתעצלו ולא תרמו מיד כאשר החלה המגבית, החסירה התורה אות מכינויים ולא קראתם 'נשיאים', אלא 'והנשאים'.

אמנם כוונתם הייתה טובה והגיונית. על כך כתב ה'חפץ חיים' (בפירושו על פסוק זה), כי התורה מלמדת אותנו כי אין ראוי לנהוג כך, כי התנהגות זו משלבת בתוכה נימת עצלות וקורטוב התנשאות. בתוך עומק השיקול המושכל, שלטובת ההתרמה ראוי להם לעכב את תרומתם האישית כדי להשלים את החסר, ייתכן שבעומק הלב השתרבבה מידת העצלות. לא זו בלבד, אלא שיש בכך פרישה מניאה בעול עם הציבור. לפיכך החסירה התורה אות משמם, ללמדנו כי לפני הקדוש ברוך הוא חשובה וחביבה מצווה הנעשית בזריזות ובאחדות עם הציבור בלא הבדלי מעמדות.

ומדוע ניטלה מכינויים דווקא האות י'?

הסביר האדמו"ר מגור, בעל ה'בית ישראל' (ויקהל תשי"ג), לפי שהיא מסמלת את היהודי. האחדות היא יסוד העם היהודי ובלעדיה אין לו קיום. לימדה אותנו התורה, כי ההבדלה בין הנשיאים לבין העם הייתה פגם ביהדות.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ה, אדר תשע"ב, עמ' 203-204.

פרשת החודש

השבת היא השבת הרביעית בסדרת ארבע הפרשיות ונקראת 'פרשת החודש'. נוסף על ספר התורה בו נקרא בפרשת השבוע, נוציא ספר שני ובו נקרא מתוך פרשת 'בא' על קרבן פסח כפי שנצטוו עליו בני ישראל לפני צאתם ממצרים. שבת זו היא השבת שלפני ראש חודש ניסן, אשר יחול ביום חמישי, הבא עלינו לטובה.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך