"גדלתי על ברכיי המהפכה הפמיניסטית. מכרו לי שגברים ונשים שווים בהכל והייתי בטוחה שיהיה לי בית שוויוני לגמרי ואז גדלתי והבנתי שזה לא ממש ככה, החיים שלנו נעשו מורכבים יותר משל האמהות שלנו: אנחנו לא עקרות בית במשרה מלאה אך עדיין מצופה מאיתנו לתקתק בית, לבשל גורמה, להיות נשות קריירה מושלמות ולגדל ילדים שמחים", אמרה השבוע יוצרת התאטרון יעל גדעוני.

גדעוני רצה בימים אלו עם המופע הקומי "כאבים בנאליים" שכולו מסע מחקר וריפוי על המלחמה בין המינים ועמו היא מופיע בתאטרון הסימטה ביפו העתיקה. לרגל יום האישה הבינלאומי, ישבנו איתה לשיחה על מעמד האישה בשנת 2020, איך זה להיות אישה בעולם התאטרון ומה בכלל צופן לנו העתיד.

"אני יודעת שגם הצפיות מהגבר גבוהות מאוד, אני חושבת שהיה טוב אם הגברים והנשים היו מתאגדים ושמים גבולות לדברים שכותשים אותם. אידאל הגבר והאישה, תרבות הצריכה ותרבות העבודה האינטנסיבית מידי בישראל לא פשוט. אנחנו אמורים להספיק הכל וגם לעבוד במשרה מלאה פלוס. זה לא אפשרי!".

גדעוני, 37, יוצרת תאטרון ירושלמית ומנהלת ומייסדת שותפה של תאטרון משו-משו לשינוי חברתי ואף נשואה ואם לשניים. דרך התאטרון היא משלבת את שתי התשוקות שלה – הבמה ואקטיביזם.

 "במקור לא רציתי ללכת ללמוד משחק, חשבתי שזה מקצוע של אנשים שמרוכזים בעצמם, מצאתי את עצמי בלימודי בימוי שזה בעצם מקצוע שאת יכולה דרך הצגה לומר את המסר שלך ולהעביר רעיון על העולם ועל המין האנושי.

תמיד הייתי אקטיביסטית ואדם שאכפת לו מהקהילה סביבו ולכן לפני 11 שנים הקמתי ביחד עם מירית ינאי את קבוצת התיאטרון החברתי משו-משו הממוקמת באופן יחודי בתוך הקהילה (קריית יובל) ויוצרת עמה ובהשראתה".

בימים אלו כאמור, עסוקה גדעוני בהצגת היחיד הטריה שלה.

מה האמירה בהצגה? מה המסר?

 "לא תכננתי לכתוב הצגה, פשוט כתבתי מהבטן למגירה ולאט לאט ראיתי שיש פה סיפור של אישה בתוך משפחה צעירה, ההתמודדות הזו של איך שחשבנו שזה יקרה, בדמיון שלנו לבין איך שזה נראה ומרגיש. במרכז ההצגה אישה צעירה שכל רצונה הוא להיות עקרת בית מושלמת ואם מדהימה ממש  כמו אמא שלה וסבתא שלה אך עם זאת יש בה את האמזונה הקילרית שעובדת ועושה ומתזזת וכשהגבר שלה עושה משהו לא במקום היא משמידה אותו .

הצגה מספרת על בנות דור  ה-y שגדלו על ברכי המהפכה הפמיניסטית ונפלו מהסוס ישר על רצפת המטבח ליד שאריות דביקות של ארוחת ערב. ההצגה תופסת את האישה ברגע של התפכחות כואבת (ומצחיקה) ולאחריה מה? אולי כניעה? אולי הכרזת מלחמה חדשה? אולי תקווה לאפשרות חדשה ואחרת של מפגש בין המינים ואולי כל האפשרוית גם יחד?"

מה מצבן של הנשים בעולם התאטרון?

"לאחרונה הייתי בכנס ירושלמי ומתוך 6 פאנליסטים שמנהלים אירגוני תרבות קטנים הייתה רק אישה אחת (שבכלל לא הייתה מנהלת) אז כן, כנראה שעדיין לא רואים אותנו מספיק . גם זה לא פשוט לנהל אירגון ולהצטרך ב-4 כבר לאסוף ילדים ולהיות איתם בנוכחות מלאה.

אני יזמית ולכן הקמתי תיאטרון בעצמי ולא חיכיתי שמישהו ייתן לי הזדמנות. אצלנו בתיאטרון יש הזדמנויות שוות לגברים ונשים לעומת התיאטרון הרפרטוארי שנשען הרבה על מחזות קלאסיים וזו עובדה ידועה שיש בהם הרבה יותר מקום לגברים".

אילו תגובות את מקבלת על ההצגה?

"תגובות ממש נפלאות-  אנשים מרגישים שזה מן תמונת רנטגן של מצבה הפנימי של האישה שרבים ורבות מזדהים איתו כיוון שההצגה מאוד כנה ומדברת מהלב שלהן החוצה, דברים שלהן אולי קצת קשה לבטא. אני רוצה לומר תודה לעירית פרנק, מנכ"לית תאטרון הסימטה ואישה מופלאה שנתנה לי, לכאבים בנאליים בית חם להציג בו".

איפה היית רוצה לראות את השינוי הגדול מבחינת נשים?

"אני חושבת שהייתי רוצה לראות אצל נשים בעיקר שינוי פנימי: אישה צריכה להיות בתשומת לב למה שבאמת נכון לה- איפה היא מנסה אולי עדיין לדחוף את עצמה לתוך הנעל הצרה מידי של האישה "המושלמת", איפה היא מעמיסה על עצמה ומצד שני  מה עליה לעשות כדי לייצר תקשורת כנה ומכבדת מול הבן זוג שלה. אני רוצה ללמוד מחדש את ההבדלים בין המינים ולכבד אותם.

בהצגה יש משפט- אתה אולי נבראת בצלם אבל אני נבראתי בצלמה של אמא אדמה", מה זה אומר בדיוק? אני לא יודעת, אפשר להרגיש את זה בבטן, אבל יש האומרים שאם נשים היו שולטות על העולם היו הרבה פחות מלחמות וקונפליקטים בגלל החמלה שיש בנו. אולי זה נכון".

 

כאבים בנאליים, חמישי, 30/4, תאטרון הסימטה, יפו העתיקה.

להזמנות: 03-6812126, עקב המצב, נא לוודא מבעוד מועד את קיומו הסופי של האירוע