הפרשה פותחת בציווי על מחצית השקל: "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש" (שמות, ל', 13).

על כך נכתב בתלמוד הירושלמי (מסכת שקלים, פרק א', הלכה ד'): "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כיסא כבודו והראהו למשה. אמר לו 'זה יתנו' - כזה יתנו בני ישראל".

נשאלת השאלה: מדוע התקשה משה בהבנת מצווה זו, עד שהיה על הקדוש ברוך הוא להוציא לו מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד, כדי ללמדו מהו מטבע של מחצית השקל?

אומר ה'כתב סופר' (על הפרשה, ד"ה עוד נ"ל), כי משה רבנו לא התקשה להבין מהו מטבע של מחצית השקל, אלא הוא תמה: הן תרומת מחצית השקל נועדה לכפר על עוון חטא העגל. לאחר שעשו את העגל, שישמש כאמצעי בינם לבין הקדוש ברוך הוא, הם נצטוו לתרום לבניית המשכן שבו ישכון ה' בתוכם, ויבינו כי השגחתו הפרטית פרוסה על כל איש, על כל יצור ועל כל הנעשה, בלא אמצעי. התפלא משה, מדוע יש להביא מחצית השקל, המסמל חצי כפרה ולא יזכו להביא מטבע שלם המסמל תיקון שלם.

על כך השיבו הקדוש ברוך הוא בהראותו לו מחצית השקל של אש - היא המחצית השנייה המשלימה את מחצית השקל שנותנים בני ישראל, ומז לו כי אין אדם יכול להשלים את פעולותיו בעצמו בלא סיוע של הקדוש ברוך הוא. אדם בעצמו אינו יכול לפעול מאומה! גם תשובה וחזרה למוטב זקוקות לסיוע מהקדוש ברוך הוא. ישראל יתנו מחצית השקל, והקדוש ברוך הוא - בראותו את כוונתם הטהורה - יסייע בידם להשלים את כפרתם.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ה, אדר תשע"ב, עמ' 121.

השבת נוציא שני ספרי תורה - הראשון לפרשת השבוע והשני לפרשה השלישית בסדרת 'ארבע הפרשיות' - פרשת פרה, שעניינה היטהרות על ידי פרה אדומה. שבת זו היא תמיד השבת שלפני פרשת 'החודש' (ר"ח ניסן שחל בשבת או 'שבת מברכין' ניסן). הרעיון: היטהרות עם ישראל לקראת קרבן פסח.