672 שנה לפני הופעת וירוס הקורונה, פרצה בסין מגפה אחרת. באמצע המאה הארבע-עשרה הגיחה באסיה המגפה השחורה, הידועה בשמה 'המוות השחור'. ממונגוליה היא התפשטה לסין, ומשם למזרח התיכון, לאפריקה ולאירופה. תוך חמש שנים קטלה המגפה ההרסנית כמעט חמישית מאוכלוסיית העולם ומחקה כמחצית מאוכלוסיית אירופה. זו הייתה שואה עולמית שתבעה מספר קורבנות עצום.

הבהלה מפני הכתמים השחורים על העור והעיגולים השחורים מתחת לעיניים שלקו בהם החולים רדפה כל אדם, עד כי צצו סיבות רבות לפרוץ המגפה. בתוך הסבל צפה על פני השטח עלילה ישנה-נושנה מהמאה ה-12 – 'עלילת הרעלת הבארות' – שבה הואשמו היהודים בכך שהרעילו את הבארות וגרמו לפריצת המגפה. מטרת היהודים? לרקום מזימה חדשה, והיא כינון שלטון יהודי כלל-עולמי.

הנוצרים באירופה של ימי הביניים, שהיו שרויים במצוקה ובאסון נוראי, הפנו אצבע מאשימה לעבר היהודים ואלו לבסוף נטבחו בהמוניהם, או שהיגרו מאימת הפוגרומים (אגב, המהגרים היהודים האלה הם שיצרו את הבסיס לקהילות מזרח-אירופה, בעיקר בפולין, שבה קיבלו הגנה).

ה'הוכחה' לאשמה הייתה שכולם מתו במגפה, רק היהודים לא. ואכן כך היה, אולם הסיבה לשיעור התמותה הנמוך בקרב היהודים היא כי הקפידו על הרגלי היגיינה טובים. היהודים נטלו ידיים, טבלו במקווה לפני ואחרי יחסי אישות, המליחו והכשירו את הבשרים וחיו בכפרים סגורים ומבודדים.

השבוע לבשה עלילת הדם מימי הביניים לבוש חדש ורכבה על גבי וירוס הקורונה המתפשט מסין לעולם. 'הליגה נגד השמצה' מדווחת כי גולשים באתרים המשמשים כקבוצות שיח לגזענים ולניאו-נאצים קישרו בין הקורונה ליהודים וכתבו: "היהודים הם אלו שמפיצים את הקורונה בעולם בשביל למכור אחרי כן חיסון ולגרוף רווח כספי. תראו לבד שאף אחד בישראל לא נדבק בקורונה", "ברור לכולם שהקורונה נוצרה על ידי יהודים שרוצים להגביר את השפעתם בעולם באמצעות הרג של כמה שיותר כאלה שאינם יהודים", "עם כל כך הרבה יהודים בכל מקום בעולם, איך זה שהם לא נדבקו? איך זה שאין חולים בישראל? ברור שהם מחזיקים בחיסון פלא".

ואכן, עם ישראל אוחז בחיסון פלא, המושרש עמוק בדנ"א היהודי שלנו: כוח התפילה. עוד מימי בית המקדש חיו היהודים באהבת הזולת, ומכוח החיבור ביניהם היה להם קשר אל מטרת הבריאה, אל הכוח האחד שמנהיג את האנושות לגילוי הטוב שבאחדותו. אולם מאז חרב בית המקדש, כתוצאה משנאת החינם בין היהודים, גלו היהודים לכל ארצות תבל.

האנושות מקושרת כאחד, בקשרים פנימיים שסמויים מן העין, אך בתת ההכרה הן היהודים והן אומות העולם מרגישים כי לעם היהודי יש תפקיד בעולם. עצם היחס השלילי, האנטישמי, העוין כלפי היהודים באשר הם, מצביע על כך שיש ליהודים 'פרוטקציה' אצל הכוח העליון. יש לו יחס מפלה כלפיהם, לטוב או לרע, לא מתוך שהם אהובים יותר מכל אומה אחרת, אלא כי יש להם משימה שצריכה להתבצע.

משימתם של היהודים היא להתחבר ביניהם באהבת הזולת מעל שנאת החינם, להתלכד מחדש ללב אחד ובכך להתקשר אל הכוח העליון. התקשרות היהודים אל הכוח העליון פותחת את צינורות השפע והאור לכל האנושות. כי זה תפקידם של היהודים: להיות 'אור לגויים'.

השנאה כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה היא בסך הכול ביטוי נוסף שמצביע על חוסר החיבור בין היהודים. מרגע שהם אינם ממלאים את תפקידם, מתגלה כלפיהם שנאה, שתכליתה לקשר ביניהם לתפילה משותפת. לא מדובר בטקסים משותפים, אלא בנטיית לב משותפת.

מקור המילה תפילה הוא בשורש פ.ל.ל. - אדם שמתפלל הוא אדם שמנסה להתחבר לזולת ואז דן ומפליל את עצמו עד כמה הצליח בזה. מתוך בחינת עצמו הוא מגלה שיש בו זלזול בזולת, זלזול בסינים, ולא אכפת לו כלום חוץ מעצמו. כשהוא כבר אינו מוכן להשלים עם כך, ומבין כי זוכים לטוב רק כשכולם מאוחדים יחד, נובעת מתוכו בקשה לשינוי יחסו לכל מה שמחוץ לו, "שנהיה אחד", אז תפילתו זוכה לתשובה.

 

מה עוד ניתן ללמוד ממשבר הקורונה?

מי היה מאמין שמשרד הבריאות יהפוך קדוש וינחה אותנו לפעול בהתחשבות ובדאגה זה לזה? מי היה מאמין שהישראלי שמצפצף על כולם, צופר לכולם, לועג בליבו לאחרים, יצטרך לפעול ברגישות יתרה ולגלות סולידריות כלפי ציבור שלם? בכלל מי היה מאמין שנגיף קטנטנן בשם קורונה ייתן לנו שיעור מאלף בערבות הדדית?

הנגיף הזה מחולל פלאים, חשבון נפש עולמי. הקורונה מגלה את החולשה שלנו, האפסיות שלנו כבני אדם ביחס לטבע הגדול והחזק. הקורונה מגלה שהריחוק הפיזי איש מרעהו מעצים את הצורך בקרבה נפשית, ושדרושה אחריות אישית בה כל אחד צריך לנהוג כלפי בריאות הזולת.

הקורונה מגלה עד כמה עסקנו בשטויות. בזוטות. בהבלי העולם הזה. תנו לקורונה עוד שנה לאיים על חיינו וראו איך הצריכה תקטן, איך הייצור ההמוני יפחת. פחות טיסות, פחות פעולות מיותרות ובזבוזים על לא כלום. נשב בבית בשקט, העיקר שנהיה בריאים. החברה תתנקה, תיטהר, ומי יודע, אולי בעוד שנתיים, כשנוציא את הראש ונוריד את המסכה, נראה שהכול יפה וטוב.

למעשה הקורונה וחבריה שבדרך יחזירו אותנו לחיות בדרך הטבע. על פי חוקי הטבע. כי אם נחקור את העולם שלנו, נראה כי אורגניזם בכל דרגת קיום – דומם, צומח, חי – אינו צורך אלא את ההכרחי לקיומו בלבד. גם עלינו החברה האנושית ללמוד מכללי הטבע: לחיות כמו שצריך, באופן שלא יגונה ולא ישובח, רק כדי להתקיים.

כל עוד אנחנו עם האגו המופרז שלנו רוצים לשלוט על העולם, לסחוט מכדור הארץ את מיטב חומרי הגלם, לרוקן את משאבי הטבע, לייצר אינסוף מוצרים שתשעים אחוז מהם ללא צורך ממשי, להחריב את האקולוגיה, להתפרנס מפסי ייצור שהאחרון שבסופם משליך את התוצרת לאשפה והתהליך המוגזם מתחיל מחדש, אז אנחנו לא בכיוון הנכון. לא על המסלול הראשי של הטבע. אנחנו בטבע, כן, אבל משלנו, טבע של אהבה עצמית. אינדיבידואליות טיפוסית. חוסר אכפתיות מהאנושות ומהיקום. וכשכל אחד מתנהג כך, מי יותר מי פחות, והיחסים בינינו הופכים מעוותים, אז הטבע יוצא מאיזון, הופך מעוות ומתגלים נגיפי קורונה, לדוגמה, או מתפרצים הרי געש, או גלי צונאמי אימתניים.

ויש דרך אחרת. ללמוד את חוקי הטבע. לשמוע על האיזון הנכון בין החברה האנושית והעולם הגדול. להכיר שהעולם שלנו עגול, מקושר, פועל בהדדיות, ועלינו החברה האנושית לפעול כמו הטבע: בהתחשבות, בהדדיות. אם רק נלמד ונכיל את המחשבה הזאת כבר נחולל שינוי. למחשבה כוח אדיר. היא מסוגלת לחטא את המזיקים והנגיפים. כי למה הם נחתו עלינו ביום בהיר? רק כדי שנתלכד ונעשה יד אחת. אולם מרגע שנכנסו באיזון עם הטבע, התמזגנו לאותה תנועה הרמונית טבעית, התאמנו את עצמנו לחוקים הגלובליים, אין כל סיבה שיופעלו עלינו לחצים בדמות מחלות ומשברים.

עד שיתממש התרחיש היפה הזה, נתחיל כחברה להרהר על משמעות חיינו: מה באמת עשינו לפני הקורונה? בשביל מה רצנו, ולאן בדיוק מיהרנו? בשביל מה? מה בכלל יש בחיים האלה ולאן הם מובילים? אולי כעת, כשהכול הופך רגוע ושקט, נרים את הראש ונראה סביבנו את הקרובים והמשפחה, את החברים והקולגות לעבודה. נתחבר יחד, נצחק, נשוחח, נתנהג יפה לבריות, נגלה שיש חיים שלמים ביחסים בינינו, ובלי לשים לב גם נתרפא.