השנאה כלפי העם היהודי וכלפי מדינת ישראל כבר אינה תופעה שולית, אלא מכה של ממש. האנטישמיות בקולג'ים בארצות הברית חוגגת, ובמעטה של קידום זכויות אדם מפיצים ארגונים רבים רטוריקה אנטישמית. שאלו את אדלה קוג'ב, סטודנטית יהודייה מאוניברסיטת ניו יורק, שהגישה תלונה למשרד החינוך הפדרלי ובה גוללה את מסכת הפעילויות האנטישמיות בקמפוס, שהפכו לטענתה את האוניברסיטה למקום עוין ליהודים.

טירוף התקינות הפוליטית וחופש הביטוי אינו מתיישב עם שורת ההיגיון, אבל אם נתעמק נמצא קו דק שעובר בין ריבוי הדעות והחופש לבטא אותן לבין האנרכיה שבה. הקו הזה נגזר מעצם טבענו, ואנחנו צריכים להכירו היטב, כדי להשתמש בו נכון ולהצליח לנהל חיי חברה בריאים ומאושרים.

לפי חכמת הקבלה, חומר הבריאה על כל חלקיו ומדרגותיו, הוא הרצון לקבל הנאה. זה הטבע שלנו. החומר הזה, הרצון הזה, עבר 'שבירה' בעולם הרוחני, ורסיסיו מתבטאים במין האנושי שבעולם הזה: הרצון לקבל התנפץ לחלקיקים על מנת שיחדרו לתוכו ניצוצות מתכונת הטבע העליון, מתכונת הנתינה, כלומר מהרצון לתת. כתוצאה מפעולת השבירה אנחנו מרגישים נפרדים זה מזה ומהטבע הסובב. אם משכילים לשנות את כיוונו – מטובת עצמו לטובת הזולת, מלקבל ללתת – מיועד הרצון לקבל להרים את הבריאה לשיא גובהה.

אבל איך עושים זאת בלי לבטל או לדכא אף דעה? מכאן נובע החוק שטבע החכם באדם: "על כל פשעים תכסה אהבה". הכלל אומר, שכדי לבנות חברה חזקה ועשירה, עלינו להתעלות מעל האגו ולכסותו באהבה. כלומר, לחזור לגדל בנו רחשי אהבה ולהרגיש שאנחנו אחד. ככל שיהיו בקרבנו יותר דעות, כך נתפתח יותר ונדע פריחה בכל צורות ההתקשרות בינינו.

ללא שלום, ללא מסננים של אהבת הזולת, ללא רצון לתת, הופך כל ויכוח למלחמת דעות אכזרית ולסכסוכים שבלתי ניתן לפתור, עד שאחד הצדדים נשבר ונהרס. לכן, טרם כל ויכוח והבעת דעה, עלינו לשאול: האם דעתנו באה בליווי כוונה נכונה? האם כשאנחנו באים להידבר, השיח מתקיים מעל כל תועלת אישית?

אם התשובה היא כן, אז אנחנו יכולים לפתוח בכל דיון, ולו החד והסוער ביותר, האנטישמי והגזעני ביותר, בלי שום הגבלה. אפילו להיפך, דעות שונות זו מזו, יקרבו בינינו לנשמה אחת – הצורה השלמה רבת הגוונים שהיינו בה טרם השבירה.

שם, במבנה האידאלי השלם שבו האנושות מתקיימת כגוף אחד, כולם מתווכחים, כולם פוסלים, כולם מאשימים, כולם שונים, כי כל אחד שונה ביסודו מכולם. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". אבל יחד עם זה, כולם מבררים ומשלימים את מושג האחד, מכסים באהבה ומרימים את חשיבות הכוח האינטגרלי שמחזיק אותנו יחד – את תכונת הנתינה.