העיר בית שמש הורגלה בשנים האחרונות להיות בכותרות הראשיות, בין היתר בהקשר של סלבים נוצצים וכוכבים שנולדו בפריים טיים, כולם ילידי העיר אשר פרצו אל קדמת הבמה של תעשיית הבידור הישראלית. אלא שלצד כוכבי התרבות, שמטבע הדברים מייצרים רעש ותשומת לב יתרה, צומחים להם בשקט כוכבים מקומיים העושים חיל בתחומים אחרים במעגלי החיים, חלקם משפיעים ישירות על חיינו לא פחות, וכנראה אף יותר. אחד מהם הוא עו''ד אבי אדרי, בנם של יהודית ופנחס המוכרים היטב בנוף של בית שמש הותיקה, יליד בית שמש, הנחשב לכוכב מבטיח בשמי עולם המשפט וע''פ ההערכות, עוד נשמע עליו הרבה בעתיד הלא רחוק. אבי נשוי לסיון ואב לשתי בנות, דור ודניאל.
 
כשמדברים עם אבי אדרי על ימי הזוהר של ילדותו בבית שמש, נעלמת ממנו באחת הרצינות המאפיינת עורכי דין. אבי מספר על ילדות מאושרת בבית שמש של הימים ההם של סוף שנות השמונים. הוא זוכר את השכונה, את  רחוב בר אילן, שם התגורר במשך שני העשורים המשמעותיים בחייו ואת המשפחתיות שעטפה את העיר. 
 
"השכונה בה גדלתי הייתה 'שכונה' במובן הטוב של המילה", הוא מתאר, "ממש כמו בסרטים ובסדרות שמתארות את התקופה ההיא – קבוצה מגובשת של משפחות ושכנים שחיו זה לצד זה באהבה והרמוניה. יש בי הרבה ערגה לימים ההם, בהם הכל היה פשוט יותר וילדים שיחקו בחצר במחבואים, כדורגל או תופסת".
 
מאז ומתמיד אבי כיוון גבוה: "כבר כילד צעיר, אני זוכר שהייתי מודע מאוד למה שקורה סביבי, לחשיבות הלימודים. תמיד שאפתי גבוה והיה בי רצון להיות הכי טוב ולהגיע רחוק, לפרוץ את הגבולות הדמיוניים שהגדירו לנו כתושבי 'פריפריה' כביכול. אני זוכר שבשביל אבא שלי, ללימודים הייתה חשיבות עליונה, ולא רצינו אני ואחיי לאכזב".
 
יצר ההישגיות אחז בו מגיל צעיר ובא לידי ביטוי בתחום הספורט, כפי שאבי מספר: "בתקופה ההיא הוקמה קבוצת הכדורגל המקצוענית של הילדים והנוער בבית שמש, ואין דבר שרציתי יותר באותה תקופה מלבד לשחק כדורגל בקבוצה מסודרת. היה לי קשה לשכנע את ההורים, שהינם מסורתיים, שאני רוצה לשחק בקבוצה של בית שמש, מה שדורש נסיעות למשחקי חוץ בשבת. בשנה הראשונה שנפתחה הקבוצה והתחילה הפעילות, לא הצלחתי לשכנע את ההורים שיתנו לי לשחק בקבוצה, אבל בשנה השנייה הדברים השתנו. אני זוכר את מכבש הלחצים שהפעלתי, ואיך אחי הבכור אסף ז"ל היה שם בשבילי לשכנע את אבא שלי שייתן לי לשחק, ואיך הסרט 'בילי אליוט' בו צפינו ביחד עם אבא שלי ואחי אסף גרם לאבא שלי להשתכנע בסוף – תן לילד לעשות מה שהוא אוהב, והוא יפרח".
 
סיירת אגוז: "להיות הכי טוב בכל מקום" 
השירות הצבאי היה עבורו הזדמנות נוספת  לפרוץ גבולות: "רציתי להיות הכי טוב בכל מקום שאני נמצא בו, ולהוכיח לעצמי שהכל בראש ואין דבר העומד בפני הרצון, שאפתי להגיע ליחידה מובחרת ולעשות שירות משמעותי". 
 
בגיל 17 אבי קיבל זימון ליום סיירות במכון ווינגייט. הוא זוכר את ההתרגשות שאחזה בו ובסביבתו הקרובה, שהבינה שזו מטרה שחשובה עבורו. "סיימתי את יום הסיירות בהצלחה וקיבלתי זימון לגיבוש סיירת מטכ"ל שמורכב משניים, יום פסיכוטכני ופגישה עם פסיכולוג, שמי עובר את היום הזה ממשיך לגיבוש עצמו – חמישה ימים במכון ווינגייט. לא אפרט יותר מדי על מה נעשה בגיבוש, אבל ללא ספק אלו חמישה ימים אינטנסיביים עם קשיים פיזיים ובעיקר מנטליים רבים – כמו שנהוג לומר -  אחרי שעתיים בגיבוש, כבר לא משנה הכושר איתו הגיעו המשתתפים, לכולם נגמר הכוח. הייתי בין שמונים המשתתפים (מתוך כ- 1,000) שסיימו את הגיבוש".
 
דווקא במקרה הזה הסוף היה פחות משמח, אבל עבורו הייתה זו חוויה מעצבת ומחשלת, כפי שהוא מספר: "למרות שבסוף לצערי לא התקבלתי – ידעתי דבר אחד – הייתי הכי טוב שיכלתי להיות. כל נפילה שכזו בחיי רק גרמה לי להתאמץ יותר להבא. סיום הגיבוש והציון שקיבלתי, הקנו לי את הזכות להמשיך לשלב הריאיון לסיירת אגוז, אליהו התקבלתי והייתי מאושר".
 
אבי נזכר כיצד אחיו אסף ז"ל, התרגש ושמח בשבילו, אולם למרבה הצער הוא נפטר חודש לפני הגיוס שלו. "אני זוכר איך במהלך גיבוש סיירת מטכ"ל, אסף שהיה בלוס אנג'לס, התקשר כמה פעמים ביום הביתה בדאגה, לוודא שאני עדיין בגיבוש".
 
מות האח: "איבדתי את העוגן בחיים שלי"
מותו של אחיו אסף צרוב בתודעה שלו. "אחי היה מאוד קרוב אליי ומותו נפל עליי כרעם ביום בהיר. זה היה ביום שבת, חודש לפני מועד הגיוס, וכמו בכל שבת שיחקנו כדורגל בבי"ס "בגין", שאז באמצע המשחק, מישהו קורא לי ואומר לי: 'אבי, אמא שלך מתקשרת'. הופתעתי מאוד מאחר והמשפחה שלי שומרת שבת. הבנתי שמשהו לא טוב קרה. לעולם לא אשכח את הדרך הביתה – זה נמשך כנצח. כשנכנסתי בדלת הבית, דודתי אמרה לי: 'אסף מת', זהו רגע שאשא איתי לנצח. ברגע איבדתי את העוגן שלי בחיים. לא הצלחתי לעכל את זה ולמען האמת נראה לי שאני לא מצליח לעכל זאת עד עצם היום הזה".
 
למרות ההפצרות וההתלבטויות, אבי החליט שהוא לא דוחה את הגיוס, והוא התגייס במועד שנקבע לו. ביום חמישי הסתיים חודש האבלות על אחיו אסף וביום ראשון כבר התייצב בבקו"ם מלווה ע"י משפחתו האוהבת והתומכת. "אחרי לילה בבקו"ם נסענו לבא"ח גולני, שם אחרי שבועיים של טרום טירונות, הגעתי ליחידה לתחילת הטירונות – הקושי היה עצום, הבדידות הייתה מעיקה. לא פעם חשבתי לעצמי: סבלתי מספיק, למה אני צריך לעשות את זה לעצמי, איבדתי אח ואפילו לא הספקתי להתאבל. עם הקשיים, ככל שחלף הזמן, הצוות הפך להיות יותר ויותר מאוחד, המפקד עשה הרבה על מנת שאשאר, האנשים השונים והמגוונים שהיו איתי, נתנו לי השקפות מבט שונות על החיים. הציפייה שלי לחיים, לחוות, הציפייה למחר, הייתה גדולה מכל קושי. התמיכה השקטה של ההורים שלי ושל אחיי, נתנו לי את הכוח". 
 
אחרי שנה וחצי מפרכים, פיזית, ובעיקר מנטלית, אבי סיים מסלול וקיבל את סיכת הלוחם, אחד הרגעים שינצרו אצלו לנצח. לאחר שנתיים בשירות הצבאי, פרצה מלחמת לבנון השנייה ויחידת אגוז, שהוקמה בייעוד ללבנון, הייתה חוד החנית במלחמה.
 
"חייב להודות שלא כולכם תחזרו משם"
עבור אבי, מלחמת לבנון השנייה היא ציון דרך משמעותי בחייו. הוא זוכר את מפקד היחידה מכנס את הלוחמים ומודיע שיוצאים לפעילות לילית מהנועזות והמסוכנות שנראו פה, וכי הוא חייב להיות ישר ולהגיד ללוחמים, שלא כולם יחזרו משם. המשימה של אבי ועמיתיו למשימה הייתה להיכנס ללב של שמורת טבע אשר בה יש פעילות תת קרקעית אינטנסיבית וירי קטיושות בלתי פוסק.
 
"בנקודת כינוס לקראת היציאה למבצע, כל מפקד פלגה, כינס את הצוותים ונתן נאום מלחמה כמו בסרטים. אני זוכר את עצמי עובר בין חברי הצוות, ואומר להם שזכינו להילחם במלחמות ישראל – זאת המלחמה הראשונה למעשה מאז מלחמת של"ג בשנת 82. 
 
"לאחר שעות בנקודת הכינוס, ואין סוף שמועות, הוחלט לחזל"ש את המבצע. חזרנו לבסיס, הלכנו לישון, ועל הבוקר התעוררנו לקול 'הקפצה' – גדוד של צנחנים נתקע במארון אראס, וצריך לחלץ אותו – כניסה באור יום! בניגוד לכל תורת הלחימה של צה''ל, כאשר עליונותו של צה"ל היא בלילה. נכנסנו ללבנון – כל היחידה בסדר תנועה של 'מרווחי יום' (15 מטר בין לוחם ללוחם) – שובל ארוך של לוחמי היחידה, תחושת עוצמה מטורפת. כל הזמן הזה, ההורים שלי לא יודעים שאני נכנס ללבנון, בידיעה שאם הם יודעים, הם לא נותנים לי להיכנס".
 
משימתו של הצוות של אבי, הייתה להתמקם ראשונים בכיפה גבוהה השולטת על הכפר מארון אראס ולחפות על הכוח שמגיע לכפר עצמו לסריקה ואיתור מחבלים. "אני זוכר איך הגענו לראש הכיפה, מתמקמים, מתחילים לפרוק ולהרכיב את המקלרון, אני מחפה לכיוון הכפר ורואה את יתר הכוח של הצוותים האחרים, מתחיל לסגור על הבתים בכפר. אני זוכר שחבר שלי שואל אותי: 'אתה רואה איפה נמצאת פלגה ג'?' ואני מצביע על הלוחמים, ובאותה השנייה נשמעת שריקה של טיל מונחה ישירות לעבר הלוחמים שאני מצביע עליהם ותוך שניות מתחיל ירי פצמ"רים עלינו, לעבר הגבעה. שריקות מחרישות אוזניים וריצה בצמדים למפלס אחורי, בזמן שהפצמ"רים נופלות ממש בינינו. הגענו למפלס אחורי ללא נפגעים. במהלך היממה, ביחידה נספרו חמישה הרוגים, מתוכם אחד נעדר, כאשר היחידה לא מוכנה לחזור לארץ ללא הלוחם הנוסף. לאחר שלושה ימים של סריקות, אותר הלוחם ויצאנו חזרה לארץ. למזלנו במהלך המלחמה לא נהרג אף לוחם מהצוות, אבל נהרג לוחם מהצוות המקביל, לוחם נוסף מהפלגה, ושלושה לוחמים נוספים מהיחידה.


 
"מה שבעיקר עבר לי בראש בכל ימי הלחימה האלה, אלו ההורים שלי, שהם בטח מודאגים וחרדים בלי סוף, אני לא רוצה לצאת מלבנון, כי איך אוכל להיכנס שוב, איך אוכל לעשות להם את זה אחרי שלפני שנתיים בסך הכל, אחי הבכור נהרג. אני זוכר שאני מגיע לאוטובוס אחרי היציאה מלבנון – זה היה במוצ"ש, אני רואה את עיתון השבת מונח על אחד הספסלים, פתחתי את העיתון כאשר הכותרת הראשית היא: 'לוחמי אגוז נהרגו בלבנון', הדלקתי את הטלפון והתקשרתי להורים להודיע שאני בסדר".
 
לאחר השחרור מהצבא, נסע אבי לעבוד באילת עם חברים ועם אחיו הקטן, איתמר ז"ל שהצטרף אליו, הם התגוררו שם בדירה שכורה, תקופה של שלושה חודשים מהנים מאוד לדבריו. בהמשך חזר לירושלים לעיר העתיקה, שם עבד כמאבטח של משפחות יהודיות שהתגוררו ברובע המוסלמי.
 
מסע בעקבות האהבה
אחרי שנה של עבודה טס אבי לטיול הגדול, שנה בה טייל ברחבי העולם בצוותא עם ארבעה חברי ילדות. במהלך טיול נוסף בהודו הכיר את אשתו לעתיד סיון. "הסיפור שלנו היה ממש כמו בסרט", הוא מתאר, "מהרגע שראיתי את סיון ידעתי שהיא תהיה אשתי, סיון היא העוגן שלי בחיים, האהבה שלה והתמיכה שלה נותנים לי את הכוח לשאוף גבוה – היא הייתה איתי באופן בלתי מסויג ברגעים הקשים בחיים, ליוותה אותי כל הזמן, הרימה אותי וחיזקה אותי תמיד".


 
לאחר שחזר מהטיול, החל ללמוד לפסיכומטרי, כאשר המטרה היא, ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים – האוניברסיטה המובילה ביותר ללימודי משפטים בארץ, ואשר תנאי הקבלה אל התוכנית הינם נוקשים מאוד ביחס לשאר מוסדות האקדמיה בארץ. אבל אבי לא ויתר: "רציתי ללמוד במקום הכי טוב שיש, כי לשם אני שואף תמיד. כמובן שאני חב תודה עצומה לאחי דרור, שהתווה את הדרך, ושבזכותו ידעתי שהכל אפשרי – אפשר ללמוד באוניברסיטה העברית ואפשר להצליח".
 
אחרי שנה של מכינה באוניברסיטה העברית, וקבלת ציון פסיכומטרי גבוה, התקבל אבי ללימודי המשפטים והוא מתאר תחושה של אושר עז שהציף אותו באותם ימים. "הלימודים היו אינטנסיביים וקשים מאוד, בטח ובטח שבמשך כל תקופת הלימודים אני עובד במשרה מלאה ויותר, כדי לכלכל את עצמי. סיימתי את לימודי המשפטים בהצלחה רבה, והתקבלתי להתמחות באחד מהמשרדים הטובים בארץ – משרד ליפא מאיר ושות. "ההתמחות הייתה בתחום המסחרי, הבראה ופירוק חברות דיני מכרזים וכדומה – תחומים שהתחברתי אליהם במעט, אולם הותירו אצלי ערך גדול לעבודתי בתחום הנדל"ן בהמשך".
 
שמחה מהולה בעצב
לאחר חצי שנה של התמחות במשרד עורכי הדין נשא אבי את בחירת ליבו סיון. השמחה הייתה גדולה", הוא מתאר, "החיים חזרו למסלול אחרי האובדן הקשה של אחי הבכור אסף ז"ל. אלא שאבי בקושי הספיק להשלים את ירח הדבש ושוב ניחתה עליו מכה כואבת: "חודש אחרי החתונה, בעת שאני יושב במשרד של ההתמחות, אני מקבל טלפון שמבשר לי, שאחרי בדיקות שעשו לאחי איתמר, גילו לו כבד מוגדל...לא ממש עיכלתי והבנתי את המשמעות. הרופאה קראה לנו לחדר, ואמרה שכנראה מדובר בסרטן לימפא, שהוא מאוד שכיח והסיכוי להחלמה הוא גבוה מאוד – כ- 97 אחוזים. לצערי הרב, ככל שחלפו הימים, גילו שהערכה הראשונית לא הייתה נכונה ומדובר בדבר הרבה יותר מורכב ומסובך".
 
לבסוף הסתבר שהמחלה שתקפה את איתמר אחיו, היא מחלה שכלל לא הייתה מוכרת עד אז בספרות הרפואית – מחלה שהתפתחה בחזה, והגרורות שהיא שלחה התפתחו לסוג אחר של סרטן. כך, שבגופו של איתמר, התפתחו שני סוגים של סרטן ממאיר, כאשר הטיפולים שלהם הם טיפולים שונים וסותרים אחד את השני – סוג אחד מצריך טיפול של אימונוטרפיה והסוג השני הוא כימוטרפיה, כאשר טיפול אחד מזיק לשני...
 
"ההתדרדרות הייתה מהירה, וכל הזמן הזה אני עושה התמחות בתל אביב, כאשר צריך להצטיין בהתמחות ולא יכול להרשות לעצמי להתפשר. כמעט כל ערב נסעתי אחרי ההתמחות מתל אביב לירושלים, לבית חולים להיות עם אחי איתמר, לחזק, לקוות להאמין שיהיה בסדר. חיכיתי לסיים את ההתמחות, כדי שאוכל להיות יותר עם אחי החולה. למרות המצב המסובך, הייתה לנו תקווה שהדברים יסתדרו בסוף, חשבנו שיש עוד הרבה זמן. סיימתי את ההתמחות, ובאמת יכולתי להתפנות ולהיות יותר עם אחי, תוך כדי שאני לומד למבחני לשכת עורכי הדין.
 
"גם בשלב הזה, ציפיתי כבר לסיים את המבחנים כדי לבלות עם אחי הרבה יותר זמן – כל כך חיכית לסיים עם מבחני לשכה ולהתפנות באופן מלא לאחי. שלושה ימים לפני המבחן, קיבלתי טלפון מאחי הגדול דרור, שאמר לי להגיע לבית חולים ושיש ניתוח מסוכן וצריך להיות עם איתמר. אני זוכר את הנסיעה לבית החולים, כל הזמן חששתי שלא רוצים להגיד לי את האמת עד שאני אגיע ואחי כבר נפטר, אולם  שהגעתי אחי היה בחדר ניתוח. שלושה ימים רצופים היינו בבית החולים עם אחי, והרגעים איתו שם היו קשים מנשוא, לראות את אחי סובל כל כך, עד שאין אופציה אחרת מלבד שיהיה מורדם ומונשם. אני זוכר שהרופא הראשי כינס את המשפחה ואמר את הדברים הבאים: 'לרפואה לא נותר עוד מה לעשות'. אלה היו רגעים קשים ותמונות  קשות מנשוא כשנזכרים בהם".
 
לאחר שלושה ימים בבית החולים, הגיע היום של מבחני הלשכה, ואבי התלבט אם לגשת למבחן לאור מצבו של אחיו. לבסוף החליט בלב כבד באותו הבוקר לנסוע לכמה שעות כדי לעשות את המבחן, שהתקיים אף הוא בירושלים, ואז לחזור לבית החולים, השוכן לא הרחק.
 
"הדילמה אם לגשת או לא, לא הייתה פשוטה. איך אפשר לעשות מבחן כה משמעותי, כשאני יודע שלאחי נותרו ימים ספורים במקרה הטוב? קשה לי לענות על זה. אני זוכר איך בחלוף שעתיים של המבחן, הרגשתי פתאום צמרמורת בגוף, והרגשתי שמשהו רע קרה. המשכתי את המבחן וכשיצאתי ממנו, מחוץ למקום המבחן חיכתה לי כבר אשתי ושני בני דודים קרובים, ומיד שראיתי אותם הבנתי שקרה הנורא מכל – אחי הקטן נפטר. פרצתי בבכי, הלכתי לכיוון האוטו ולא הפסקתי לבכות כל הדרך לבית העלמין בבית שמש.
לאחר כחודש, יצרו עמי קשר מלשכת עורכי הדין והודיעו לי שעברתי את המבחן בהצטיינות".
 
מתחילת הקריירה התחלת לעסוק בתחום הנדל''ן?
 
"אכן, כבר בתחילת הדרך ידעתי שאני רוצה לעסוק בנדל"ן, משהו בזה משך אותי, וחיפשתי משרד בוטיק שעוסק בנדל"ן, ודרך חברים הגעתי למשרד שנקרא אקסלרוד אוחנה ושות', שם עסקתי בעיקר בקבוצות רכישה והתחדשות עירונית כמו גם ליווי עסקאות מורכבות בנדל"ן".
 
אלא שאבי לא עצר שם. לאחר מספר שנים בהן ליווה עסקאות רבות ומורכבות, מכל הסוגים, החליט שהוא מעוניין להגיע למשרדים הגדולים כדי לצבור ניסיון נוסף בתחום הנדל"ן וכך הגיע למשרד חג'ג' בוכניק ויינשטיין ושות', שם עסק בעסקאות גדולות ומורכבות וצבר ניסיון רב והתעסקות יומיומית עם כל היבטי הנדל"ן, תכנון ובניה, מיסוי מקרקעין וכדומה. עבודתו הייתה בעיקר על פרויקטים של קבוצת חג'ג', על כל ההיבטים הנדל"ניים הטמונים בכך.
 
יציאה לדרך עצמאית
בחלוף שנתיים של עבודה במשרדי חג'ג', שם הצטיין בתפקידו, הרגיש אבי שהוא בשל לצאת לדרך עצמאית ולפתוח משרד משלו. במסגרת עבודתו בחג'ג', הוא הכיר את מי שיהפוך לחברו ושותפו, קובי מיכאל, עו"ד ותיק ומקצועי, "ויותר מכך אדם טוב", כפי שמתאר אותו אבי. "קובי החליט גם כן באותה העת שהוא יוצא לדרך עצמאית, כך שלאחר מספר שיחות, ולאור העבודה המשותפת הרבה ביחד, הרגשנו שפתיחת משרד משותף זה הדבר הנכון בשביל שנינו וזה צעד נדרש – לא פחות".
 
שניהם, אבי וקובי, הינם בוגרי האוניברסיטאות המובילות בארץ ואף בעולם, בלימודי המשפטים שלהם. בעוד אבי למד, כזכור, באוניברסיטה העברית בירושלים, קובי למד באוניברסיטת תל אביב. אבי לחא מפסיק להחמיא לשותפו וניכר מדבריו שאינם נאמרים כמס שפתיים בלבד: "קובי עורך דין עם ותק של יותר של יותר מ- 10 שנים, בין עורכי הדין המקצועיים ביותר שפגשתי, ויותר מכך בן אדם טוב ונעים, כך שהשילוב בין מקצועיות לאיכות אנושית, הופכים אותו לשותף האולטימטיבי".


 
הוותק של אבי עצמו הוא יותר מחצי תריסר שנים, אשר במהלכם ניהל עסקאות רבות ומגוונות וכן טיפל בנושאים המשיקים לנדל"ן. בכל מקום שאבי עבד הוא היה סוג של "כוכב" וראו אותו כמוביל.
 
בראיה לאחור, מה הביא אותך למקום בו אתה נמצא כיום?
"כמובן שהרצון שלי ואיפה שרציתי לראות עצמי, זה תמיד היה בראש מעייניי – יש לי שאיפות גדולות, אבל בעיקר יש לי אמונה מוחלטת ביכולות שלי, ואני בטוח שאצליח לממש את מלוא הפוטנציאל שטמון בי. עבורי להיות הכי טוב, זה לא מוטו – זו דרך חיים".
 
זאת הדרך שהובילה לפתיחת משרד עורכי הדין – מיכאל, אדרי ושות'. המשרד נפתח בתחילת השנה הזאת, שהיא גם תחילתה של העשור, והשאיפות של אבי גדולות. אך אבי מצטנע ולא שוכח להזכיר את מי שהם עבורו חלק בלתי נפרד מההצלחה שלו. "אני יודע שללא התמיכה והערכים שהקנו לי הוריי, אחרי כל מה שהם עברו והטרגדיות הבלתי נתפסות – לאבד שני ילדים, לא הייתי מצליח להגשים את החלומות שלי. אבא שלי שדאג תמיד להשרות ביטחון בכל עניין, ואמי על האהבה האין סופית שלה, והידיעה שלי שתמיד יש מי שדואג לי, נתנו לי, ועדיין נותנים לי את היכולת לעוף הכי גבוה שאפשר, ועל כך אני אסיר תודה".


מה בעצם ייחודי בעבודה של עורך דין בתחום הנדל''ן?
"להיות עו"ד בתחום הנדל"ן זה בראש ובראשונה להבין את האחריות הגדולה שמונחת על כתפיך כמייצג צד מסוים בעסקת מקרקעין, שהרי אצל רוב רובם של האנשים הפרטיים, עסקת המקרקעין שהם יעשו, רכישת בית וכדומה, הינה העסקה הגדולה והמשמעותית ביותר שהם יעשו בחייהם, ועל אף שהרבה אנשים שמבצעים את העסקה הראשונה שלהם לא מודעים לכך, פוטנציאל הנזק הוא עצום. לא בכדי יותר מ- 50% מתביעות הרשלנות נגד עורכי הדין הינן בתחום הנדל"ן. בנוסף, עו"ד בתחום הנדל"ן צריך גם להיות מעין פסיכולוג של הלקוח, להקשיב לו ולהבין מה הצרכים המדויקים שלו בעסקה. עורכי דין שלא מתמחים בעסקאות מקרקעין, לא מודעים בעצמם לפוטנציאל הנזק שהם עלולים לגרום ללקוח. על מנת לבצע את הבדיקות הנדרשות, צריך להכיר את החוקים הרבים שחלים על כל עסקה, הנוהג המקובל, הפסיקה בכל עניין, היבטי המיסוי, היבטי המימון, בטוחות ועוד רבים. לעסקה המשמעותית ביותר, צריך עורכי דין מומחים בתחום, ולא פחות חשוב יצירתיים. תכנון נכון של עסקה יכול לחסוך ללקוח כספים רבים".
 
מהם הממשקים של נדל''ן ומשפטים?
"נדל"ן ומקרקעין זהו עולם משפטי רחב היקף, עם עשרות חוקים שמשפיעים על כל עסקה ועשרות רבות של תקנות מכוח חוקים אלו, וכמובן פסיקות בתי המשפט שהן מחייבות. עו"ד מומחה חייב להכיר את כולם. אפרט מעט חוקים כגון: חוק המקרקעין, חוק התכנון והבניה, חוק מיסוי מקרקעין, חוק החוזים, חוק התרופות, חוק המכר, חוק המכר דירות (ברכישה מקבלן), וכן עשרות תקנות. מלבד זאת צריך להכיר טוב את הפסיקה הקיימת, שהרי היא מפרשת את החוקים, ובשיטת המשפט שלנו, הפסיקה היא מחייבת. לצערי אני נתקל יום יום עם עורכי דין לא מקצועיים שמתיימרים לבצע עסקאות נדל"ן, וחושפים את הלקוחות שלהם לנזקים או להפתעות לא צפויות, ושלא מתכננים נכון את העסקה".
 
כאשר הוא מתבקש להביא דוגמה, הוא מביא את המקרה של  אדם שרכש דירה מקבלן, והחליט למכור אותה שנה לאחר שקיבל את הדירה לחזקתו, הוא הגיע לעורך דין ששאל אותו אם זוהי דירתו היחידה, וכשהמענה היה כן, עורך הדין הודיע לפלוני, שיש לו פטור ממס שבח כי זוהי דירתו היחידה. "תשובת העורך דין, בטעות יסודה מאחר ואינו מכיר את חוק מיסוי מקרקעין כראוי, מאחר ונוסח סעיף הפטור הוא מורכב ממספר אלמנטים. לצורך העניין במקרה דנן, דירת מגורים יחידה על מנת שתיכנס תחת הפטור, צריכה להיות דירת מגורים לפחות 18 חודשים, ומשכך, מאחר והדירה נמכרה לאחר שנה בלבד, אין לה פטור כלל, וישולם בגינה מס שבח מלא, שמגיע במקרים כאלה גם למאות אלפי שקלים, שהלקוח לא צפה, ולא תכנן. כמו המקרה הזה, ישנן דוגמאות בעסקאות מקרקעין למכביר".
 
מהו האני מאמין שלך בעבודה? 
"אני בוחן כל עסקה בחרדת קודש, כל עסקה, גם של מיליון שקל וגם של 50 מיליון שקל. אני מבין שבשביל הלקוח המסוים זו היא עסקת חייו והוא צריך להבין בדיוק למה הוא נכנס ומה מצפה לו, ללא הפתעות בהמשך – לדעת מהו מס השבח, מהו היטל ההשבחה הצפוי, מס רכישה וכיצד צריך לתכנן נכון את העסקה. לבדוק את העסקה מבחינת היכולת למממן אותה, שזה נושא קריטי, שמעט עורכי דין מתעכבים על כך, ואז בשלב הפניה לבנק מגלים שלא ניתן לממן את הנכס. לבדוק כיצד לתכנן את העסקה כדי לחסוך כמה שיותר כסף ללקוח, וניתן לחסוך הרבה כסף בעסקאות מקרקעין, כספים שאנשים משלמים סתם כתרומה למדינה. מלבד זאת, שירות זמין, אנושי ואישי זה מפתח לכל, הלקוח צריך להרגיש שיש מי שמקשיב לו, שמבין אותו, שדואג לו ובעיקר הלקוח צריך להרגיש ביטחון. ובסוף, תפקידי הוא לנווט את העסקה משפטית כך שהלקוח יקבל את מה שהוא רצה לקבל מהבחינה המסחרית ללא הפתעות – אם לקוח רוכש דירה, אז בסוף התהליך הוא צריך לקבל את הדירה לחזקתו ובמחיר שהוא תכנן".
 
המשרד של אבי אדרי ושות' ממוקם בבורסה ברמת גן, אבל לדבריו הוא מתכוון להיות זמין בכל דרך לתושבי בית שמש, להגיע פיזית ככל שנדרש ולבצע עסקאות, כפי שהוא כבר מבצע היום. "בעולם היום, לנוכחות הפיזית יש משמעות כמובן, אבל לא אותה משמעות שהייתה לה בעבר כי הכל זמין ומקוון היום. כמובן שאני מבין שצריך לפגוש את הלקוח ולתת לו את הביטחון שהוא צריך, ואני מתכוון להגיע ככל שיידרש לבית שמש". אבי מספר כי בהמשך קיים תכנון בהמשך גם לפתוח שלוחה של משרדו בבית שמש.
 
מי קהל היעד שלך? 
"קהל היעד שלי מגוון. אני מלווה יזמים ובעלי דירות בעסקאות של התחדשות עירונית. יזמים שמבקשים לארגן קבוצות רכישה, אותה צריך לבצע הכי נכון ומדויק כדי לא ליפול "למלכודות" מס, שבתחום זה יש רבות. כמובן אנשים פרטיים שמבקשים לרכוש ולמכור דירות או להצטרף לקבוצת רכישה. בעלי קרקע שרוצים לבצע עסקה משמעותית בנכס, ככל ויש זכויות בניה לא מנוצלות וכדומה". 
 
עד כמה הלקוחות מבית שמש דומיננטיים אצלך במשרד? 
"יש לי לא מעט לקוחות מבית שמש. כל משפחתי המורחבת גרה בבית שמש ואני מבצע להם עסקאות. יש לי חברים רבים שגרים בעיר, וכן חברים של חברים ומשפחה. כמובן שארצה להרחיב את מעגל הלקוחות מבית שמש והסביבה ולהעניק שירות משפטי, מקצועי ואישי. כל לקוח הוא חשוב לי, אבל בטח כשמדובר בלקוחות מעיר הולדתי. זהו כבוד גדול בשבילי כמי שגדל בעיר ומרגיש חלק בלתי נפרד ממנה, לבצע בעיר הזאת עסקאות משמעותיות".
 
מהן השאיפות שלך לעתיד?
השאיפות שלי הן להפוך את המשרד שפתחנו אני ושותפי לפירמה מובילה בארץ, ואני סמוך ובטוח שיש לי ולשותפי את היכולת המקצועית והאמביציה להפוך את המשרד לכזה. כמו כן, אני ושותפי שואפים גם לבצע עסקאות מקרקעין בעצמנו כיזמים. לאחר הידע הרב שצברנו בתחום הנדל"ן נרצה לבצע גם עסקאות כאלו בעתיד".