אחרי הנס הגדול של קריעת ים סוף מגיע נס אחר - מן שירד מן השמיים והשביע את רעבונם של בני ישראל. "ויאמר משה: בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע" (שמות, ט"ז, 8).

כתוב בגמרא (יומא ע"ה:): אמר רב אחא בר יעקב: לפני ירידת המן לישראל היו ישראל דומים באכילתם לתרנגולים המנקרים באשפה, שאין להם זמן קבוע לאכילה, אלא הם מנקרים ללא הרף, עד שבא משה וקבע להם זמן לאכילה, בבוקר ובערב.

אין כוונת הגמרא לזלזל חלילה בדור המדבר, הקרויים 'דור דעה', שהקדוש ברוך הוא מצאם כראויים להתקדש ולצאת ממ"ט שערי טומאה לשערי קדושה ולזכות למעמד הר סיני ולקבלת התורה. בתקופה המדוברת בפסוק, זמן קצר לפני קבלת התורה, כבר היו ישראל קדושים וטהורים בדרגה גבוהה ביותר. אף על פי כן אמרו חז"ל, שהם היו כתרנגולים המנקרים באשפה, מפני שזוהי המציאות של האדם לפני קבלת התורה. הניקור באשפה הוא סמל לענייני הגשמיות. בלי תורה, עסוק האדם בגשמיות כל היום, כתרנגול המנקר באשפה שאיננו מציב לעצמו גדרים וסייגים, עד שבא משה והוריד להם את המן בבוקר ובערב - קבע זמן ומסגרת לעיסוק בצרכים הגשמיים.

"ויאמר משה אל אהרון: קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם" (שמות ט"ז, 33) - יידעו כל הדורות שאחרינו, כי לכל אדם נתונה הבחירה אם לשקוע בענייני העולם הזה כתרנגול המנקר באשפה, או להעמיד את עצמו תחת הגשחתו של ה', להשתדל לפרנסתו במסגרת גבולות, וביתר הזמן, לעסוק בתורה ובמצוות (הגיוני מוסר, חלק א', עמוד ב').

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

https://m.youtube.com/watch?feature=youtu.be&v=WtF-t-zyo5w

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ו, שבט תשע"ג, עמ' 138.