"הגיע הזמן לשלום!" צייץ טראמפ בעברית בחשבון הטוויטר שלו, עת פרסם את פרטי תוכנית השלום שלו להסדר היסטורי בין ישראל לפלסטינים. אבל מה חסר בהגדרות השלום המקובלות, ואיך אפשר לחנך לשלום של ממש?

כאנושות, אנחנו שוב ושוב נכשלים בניסיונות להשכין שלום, משום שאיננו מכירים את דרך השלום שנמצאת מעל טבע העולם שלנו, שבו הכול בא בניגוד ובכוח.

על פי הקבלה, המונח 'שלום' בא מלשון 'שלמות'. החידוש העיקרי הוא שאנחנו רוצים להתקדם אל המצב השלם, אל חיבור נעלה שבו כל אחד ירגיש שאינו יכול להתקיים ללא השני.

בדרך השלום, הדבר הראשון שיש להפנים הוא: אומנם אנחנו שונים זה מזה, אבל החיים ייתכנו אך ורק בהשלמה בין הפכים. אם רצוננו להגיע לשלום אמיתי, עלינו לשאוף לחבר אלינו את כל ההפכים. לשם כך עלינו לעבוד הרבה, בעיקר על העלאת השכל מעל הרגש.

מלכתחילה כל אחד אוהב את עצמו. ואלה שהם לא כמונו, במידה שבה הם שונים מאיתנו כך אנו מתרחקים מהם, נדחים מהם, לעיתים אפילו שונאים אותם. עם זאת, למרות הריחוק, הניגוד והשנאה, אפשר להגיע להשלמה הדדית.

כדי לעלות לרמה כזו, כל אחד נדרש לעזוב את המקום הנוכחי שלו, את הדעה, הגישה, התפיסה שלו, ולהתעלות לרמה גבוהה יותר שבה שני הצדדים קיימים כאחד. מאף צד לא נשאר משהו משלו, אלא נולד מצב חדש לחלוטין, כמו שגבר ואישה מולידים תינוק. זהו מה שצריך להיות פרי השלום.

לפי חכמת הקבלה, חוץ מכוח האגואיזם הצר ששולט באדם וגורם לו לפעול על חשבון הזולת, יש בטבע גם כוח חיובי, ובליבו של החינוך לשלום מצויים תרגילים מיוחדים למשיכתו אלינו. כוח זה נסתר בטבע ואינו מגולה, כי אנשים אינם רוצים אותו. ברגע שמפתחים רצון לרכוש אותו, הוא מופיע ועושה בנו כל מיני שינויים. היישום המעשי מתבצע בקבוצות עבודה, ויש לכך שיטה שלמה המפורטת בחכמת הקבלה.

אם כן, חינוך אמיתי לשלום הוא כזה שיכול להביא עימו כוח מיוחד שמעלה אותנו מעל הטבע המקורי שלנו. אם כל אחד יפתח רצון לכך, אז הצדדים השונים יוכלו להתקשר בממד עליון יותר, שבו מצויות ההשלמה והשלמות.