אם הייתי נחקר בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, לא הייתה לי מילה רעה לומר נגד התובעים, אלא הייתי מסביר להם ולנו למה העולם שונא את ישראל, ובמה בדיוק אנחנו אשמים.

הייתי עורך סקירה מהירה של מערכת הבריאה, מתחילתה ועד סופה, ומראה ש"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג). הסיבה אינה בכיבוש כן או לא, גם לא בהגנה עצמית הכרחית, אלא הסיבה היא בגלל שאנחנו לא מבצעים את הדבר היחיד שהעולם צריך מאתנו: להתחבר ולמסור לעולם את שיטת החיבור.

לפי חכמת הקבלה, עם ישראל נוצר באופן שונה לחלוטין מכל אומות העולם. זה עם שהוקם כדי להוות מקור לחיבור עתידי של כל בני האדם, של כל אומה ואומה בעולם. לשם כך נבראנו ונועדנו. זה המצב הרצוי מאתנו. לעומת זאת, המצב המצוי הוא שהאגו הישראלי שלנו גדל מיום ליום, מרחיב את הפילוג בינינו עד כדי שנאה - שנועדה להיות מכוסה באהבה.

גם לשאלת הצביעות של האג אין כל כך מקום. נכון שסוריה עושה שימוש בנשק כימי כלפי אזרחים חפים מפשע, טורקיה תוקפת קשות את הכורדים ואיראן יורה ללא אבחנה במפגינים, אבל אם היינו מעמיקים בהבנת מערכת הבריאה, היינו רואים שגם המקרים האלה הם תוצאה מהרשלנות הרוחנית שלנו.

אנחנו אלה שלא מתעלים מעל הדחייה והשנאה בינינו, ואומות העולם משקפות את מערכת היחסים בינינו. אנחנו לא רק אחראים על העולם הזה, אלא על כל העולמות, לרע ולטוב. אפילו אם איזו חיה בג'ונגל טורפת חיה אחרת, זו אשמתנו. אפילו אם חרק הורג חרק אחר, זה בגללנו; בגלל שאנחנו לא מעוררים בינינו כוח חיובי שיאזן את הכוח השלילי הטבעי שמתגלה, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". האיזון בין השנאה לאהבה הוא שיביא לייצוב העולם.

עד שלא נתאחד ונביא איזון לכל ארצות תבל, אין לנו, עם ישראל, זכות קיום במציאות או בעלות על הקרקע הזו לחופי הים התיכון. בפירושו על הפסוק הראשון בתורה כתב רש"י: "אם יאמרו אומות העולם לישראל: 'ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו מהם נתנה לנו".

לעולם לא אכפת מה קורה בינינו, בתוך מדינת ישראל. הם שונאים אותנו ורוצים שכל המפעל הישראלי יתבטל. מנגד אנחנו חלשים, אין בנו יסוד אידיאולוגי והבנה של הסיבה לשמה אנו קיימים כאן על אדמת ישראל, ומה תפקידנו כלפי העולם. לכן, לא מדובר בקומץ אשמים ולא רק בפשעי מלחמה, אלא כולנו כאחד אשמים על כל פשעי העולם.

אנחנו עם קשה עורף. במקום להשכיל וליישם בינינו את עקרונות החיבור הנטועים במערכת הבריאה, אנחנו מתנהגים כמו ילד קטן שמקבל עונש מאמו כדי שיתחיל להקשיב ולעשות את המוטל עליו. אבל הוא רק צועק לה "אימא רעה!". וכמו בחינוך ילדים, אין ברירה, אלא פעם אחר פעם עלינו להמשיך להסביר ולהקשיב, עד שהמסר יחלחל והנוסחה תהיה שגורה בפינו: אם רק נתקרב ונתחבר איש עם רעהו, נשנה את היחסים בינינו שישנו את האיזון במערכת כולה, ונזכה מהעולם לאהדה, כמו שכתוב: "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'".