הפרשה שלנו נחתמת בסיפור מגדל בבל ואת השתלשלות הדורות מנח ועד אברהם שבאו לאחר מכן. כך מתוארת היוזמה לבניית המגדל: "ויאמרו איש אל רעהו: הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה, ותהי להם ללבנה לאבן, והחימר היה להם לחומר. ויאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשו לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ" (בראשית, י"א, 3-4).

בני הודר ההוא דימו למרוד לקדוש ברוך הוא באמצעות הקמת מגדל אדיר מימדים, שסביבו יתרכזו הכול ויעבדו עבודה זרה.

מדוע נכלל בתיאור המעשה ייצור הלבנים והחימר, ודיבורם בינם לבין עצמם "הבה נלבנה לבנים ונשרפה"? חטאם היה בבניית המגדל. מה טעם בהזכרת פרטים שוליים לכאורה?

אלא שלא היו אלו פרטים שוליים! היה זה שורש! עד אותה שעה איש לא ראה צורך ביצירת לבנים לבניין של קבע, אישלא יצר חומרים לבניית דירות. הם גרו במערות שעמדו לרשותם בשפע, או השתמשו בחומרי בנייה טבעיים - אבנים, עצים וכו'. דורות אחר כך עוד התגוררו האבות הקדושים באוהלים. הדורות הראשוניפ היו קרובים לבריאת העולם והכירו כי העולם הזה הוא בר חלוף, ולפיכך לא נקשרו אליו ולא עלה על דעתם להשקיע זמן ומאמצים בייצור חומרים כדי להתקיים בעולם הזה, אף על פי שחייהם היו ארוכים ביותר.

בדור הפלגה התחילו ללבון לבנים כדי בנות בתים. את הכשרונות ואת השכל, שהעניק ה' לבני אדם כדי לעובדו, רתמו לחיי הגשמיות והחומר, כי הם התחילו להרגיש כקבועים בעולם הזה, ירדו מן הרמה הרוחנית הגבוהה בה היו שרויים הדורות הקודמים להם. לכן מציין הפסוק את זאת כפתח וראש למה שהתרחש אחר כך.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ', תשרי תשע"ב, עמ' 273.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך