זה היה פסק דין חריג ביותר בנושא כואב תרתי משמע.
על פי התביעה אשר נדונה בבית משפט השלום ברמלה בפני כבוד השופט מנחם מזרחי, בדצמבר 2013, הגיע המנוח (71), נכה מערכת הביטחון, אשר סבל ממחלות רקע שונות, לאישפוז בבית החולים  עקב קשיי נשימה. 
בתביעה נטען כי הצוות הרפואי רשם לו טיפול במדללי דם, ונקבע כי רמת הסיכון שלו לנפילה היא הגבוהה ביותר (דרגה 3), על פי סיווג שקבע בית החולים עצמו. בשל השילוב המסוכן של סכנת נפילה וטיפול במדללי דם, על הצוות הרפואי ברמב"ם היה לנקוט באמצעים שונים שהיה בהם כדי למנוע את נפילת המנוח ולעדכן את המשפחה על הסיכון האמור.
על פי פסק הדין, צוות בית החולים לא טרח לעדכן את בני המשפחה, שלא משו ממיטתו, בדבר הסיכון הגבוה לנפילתו. 
וכך, בעוד בנו יושב לידו בחדר, קם הגבר לשירותים, ובדרכו לשם – נפל ארצה בעוצמה ונחבל בראשו. חרף הוראה לביצוע בדיקת CT למנוח, בדיקה זו, ובדיקת נוירולוג, נערכו רק כשעתיים לאחר נפילתו, ובשלב זה כבר פשה שטף דם מסיבי בראשו, וגרם לו לנזק בלתי הפיך. לאחר מספר שעות הלך המנוח לעולמו, חרף מאמצי הרופאים להצילו.
בית המשפט מתח ביקורת קשה על בית החולים בשל אי-הקפדתו על נהלים בכל הנוגע לחולים המועדים לנפילות. בפסק דינו, מתח השופט ביקורת חריפה על הצוות הרפואי, ובין השאר מצטט מעדות מנהל המחלקה בה אושפז המנוח וקובע: "אם זוהי רוח המפקד, קל להבין איזו אווירת עבודה שררה במחלקה בכל הקשור לאבחון הסיכון לנפילה בכלל ולנפילת המנוח בפרט".
כמו כן נזף כבוד השופט מזרחי בבית החולים על טענות סותרות בכתב הגנתה. רמב"ם טענה כי המנוח היה עצמאי ולא נמצא בסכנת נפילה, ומאידך – שלמשפחה יש אשם תורם במותו, מאחר שידעה לכאורה על הסיכון לנפילתו.
השופט קיבל את טענת בני המשפחה, כי הצוות הרפואי לא יידע אותם בסיכון לנפילת יקירם, והתרעם על כך שבית החולים קבע נהלים למניעת נפילות, אך התכחש לתוקפם, ולא דאג לאמצעים פשוטים ביותר למניעת נפילות של מטופלים. 
בנוסף, קבע בית המשפט כי אי החשת המנוח ל-CT חרצה למעשה את גורלו. לבסוף פסק השופט מזרחי פיצויים חסרי תקדים לחולה במצבו של המנוח, בסך של 1,081,119 כולל הוצאות משפט.

את משפחת הנפטר ייצג עו"ד מאור גלבוע (בתמונה; צילום: פוטו יחזקאל)