מנהג ישראל הוא לקרוא בשבת חול המועד סוכות את מגילת 'קהלת', שנכתבה על ידי שלמה המלך.

במגילה (ה', 1) כתוב: אל תבהל על פיך וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים, כי האלוקים בשמיים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים".

ובתרגום: לא תבהל על מימרך לשבשא ית מלי פומך, וליבך לא יוחי לאפקא ממלל בעידן ואת מצלי מן קדם ה'".

ה'ספורנו' מבאר: "אל תבהל להתפלל על הרגל לשונך, וליבך אל ימהר קודם שתכוון אליו, כאמרם ז"ל (ברכות ל:): 'חסידי הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו ליבם'".

רבי אברהם אבן עזרא מרחיב: "כי בעברו היותר כבוד המקום מלא כל מקום, ולא יוכל האדם להישמר בכל מקום, הוכן לו מקום שיהיה לו קבוע לתפילתו והוא חייב לכבדו, כי חייב האדם להודות ולשבח לאלוקיו בכל רגע כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע שיחיינו ויתענג בהרגשותיו. רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם, הושם לו זמן שיתפלל בו, והם עתין ידועים, ערב ובוקר וצהריים. כל מי שישי לו עיניים יידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו, על כן חייב אדם שיתפלל שישמור פתחי פיו ויחשוב בליבו שהוא עומד לפני מלך בידו להחיות ולהמית".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ה, תשרי תש"ע, עמ' 119.