ברצותו להמחיש לקהל שומעי לקחו את חשיבותה של תפילת הנעילה בשלהי יום הכיפורים, נתן המגיד מדובנא את המשל הבא:

מעשה בצייד שהסתבך במשעולי היער במקום לא מוכר לו, שורץ חיות והרה סכנות.

לאחר חישובים שונים, תכנן הצייד את דרכו החוצה, והחל לפסוע עקב בצד אגודל בדריכות ובזהירות, מתכונן לכל צרה שלא תבוא. נחוש ודרוך ירה הצייד את החץ הראשון לאחר שהיה נדמה לו כי הוא שומע רחש בלתי ברור. הייתה זו רק איוושת עלים.

לפתע התנועע דבר מה בסמוך אליו, הוא ירה חץ בשיח יבש... כך התרוקנה והלכה אשפת החיצים על כתפו, עד שנותר לו חץ אחד בלבד. אז נשמעה נהמתו של הנמר... ליבו פעם בחוזקה. הוא אחד בחץ כטובע הנאחד בקורה בלב ים, בדעתו כי הוא הסיכוי האחרון שלו להינצל. אם יירה את החץ נמוך מידי או רחוק מידי, או לא במקום המדויק בגופו של הנמר, אויה לו.

האם מאן דהוא יעלה על דעתו שהצייד יתרשל באחיזת החץ או בכיוונו, או יסיח את דעתו בדברים אחרים בשעה גורלית זו?

כך עלינו להרגיש לגבי תפילת נעילה, התפילה האחרונה לפני רדת הלילה, הנועלת את יום הכיפורים. תפילת חיינו.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ', תשרי תשע"ב, עמ' 91.

סרטונים לקראת יום כיפור מאת ידידיה מאיר , הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון והרב שניאור אשכנזי. באדיבות פרד"ס חב"ד