אני מסתכל על השנה שעברה. שנה מורכבת ולא פשוטה עבור עם ישראל. אין צורך להכביר במילים על מה שחווינו, וברור שכולנו מצפים לשנה הרבה יותר טובה. זה תלוי רק בנו לעשות אותה יותר טובה.

לפני 5,780 שנה נולד אדם מיוחד, קוראים לו אצלנו wאדם הראשוןw. הוא לא בן האדם הראשון שנברא וגם העולם לא נוצר לפני 5,780 שנה. העולם החומרי הזה קיים כבר 14 מיליארד שנה, על כך אין ויכוח.

מה שכן 'נולד' לפני 5,780 שנה זו אותה מערכת קשרים מיוחדת, שהצליח ליצור אדם אחד עם הסובבים אותו, עם הזולת. אותו יחס שמקרב בין בני אדם, נותן לנו את הטעם האמתי בחיים, פותח בפנינו עולמות אחרים, הוא זה שהפך את אדם למאושר. היום אנחנו חוגגים את יום ההולדת לפעם הראשונה שבה נוצר קשר כזה באנושות.

 

אנחנו יכולים וצריכים לתרום לאנושות

במהלך 5,780 השנים האחרונות, עברנו אינספור מצבים. אבל משהו מהשורש הזה נשאר בנו. זה מעט מדי, זה רחוק, זה בא והולך, אבל בחגים, יותר מתמיד, עדיין אפשר להרגיש מין רוח כזאת שעוטפת ומחברת את כולנו. כי העם הזה, נולד מתוך הרגשה מיוחדת של חיבור.

אברהם, אבי האומה, לקח את הרעיון הגולמי ש'אדם הראשון' התחיל, וכבר פיתח אותו ממש לכדי שיטה. בהמשך זה אפילו הפך לסלוגן שגור בפי כל, שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". אבל הרעיון של "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא סלוגן. זה היסוד. זה הבסיס לעצם קיומנו פה. זה מה שמייחד אותנו, וזה הבסיס הערכי-מוסרי שלנו כאומה. דרך אגב, זה גם הדבר היחיד שאנחנו יכולים וצריכים לתרום לאנושות, אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

אז בחג הזה, אנחנו סוגרים מעגל, או יותר נכון לומר, פותחים מעגל. ולהתחיל צריך תמיד מהראש, והראש הוא היום. ראש השנה = ראש השינוי, כלומר, הנקודה הראשונה שבה אנחנו מבינים ששינוי צורת היחסים בינינו יוביל גם לשינוי ההרגשה שלנו כיחידים וכחברה. הדרך היא אותה דרך שהתחיל אדם הראשון, פיתח אברהם אבינו, והיא אקטואלית באותה המידה, ואולי אפילו יותר, גם עבורנו היום.

 אני מקווה, מאחל ומייחל לשנה של שינוי. שנה של בניית מערכות יחסים נכונות בינינו. שנה של "ואהבת לרעך כמוך", שנת אחדות, חיבור, אהבת הזולת, שיהפכו את החיים שלנו כאן ואת השנה הקרובה לשנה מתוקה ומאושרת. מאחל שנה טובה לכל עם ישראל!

 

כמה הערות על הבחירות האחרונות

זו הייתה מערכת 'בחילות', פשוטו כמשמעו. לא בגלל אלה שצהלו ודרבנו את זולתם להצביע למנהיג המועדף עליהם, או אלה שקיללו את המתחרים וטינפו את הרשת; לא מגלגלי העיניים ולא מוחאי הכפיים; לא הנופשים ולא הרובצים.
הגורם המרכזי לתחושת הבטן הקשה עם סיום הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הוא שאחרי מועד ב' של מערכת בחירות מסואבת, עשירה בהכפשות והשמצות הדדיות, נשארנו עם מפולג ומסוכסך. עם עשוי טלאים בצורה חובבנית ורופפת, עוד יותר מקודם. וזאת משום שלא השכלנו לבחור בכוח האיחוד, הכוח האחד והיחיד שחולש על כל הכוחות שלנו – הכוח העליון. שוב זנחנו את המרכיב היהודי היחיד שמצדיק את קיומנו בתור עם – ערך החיבור. 
לפני שנקריב על מזבח האידיאולוגיה עוד ערכים חברתיים, יהיה נכון לכחכח בגרון ולהזכיר לעצמנו בקול צלול שאנחנו עם אחד. יהיה נכון שנחזור לשפיות, ונסלק מהקנה את אויבנו הגדול ביותר: המלחמה שלנו זה בזה.
בלהט משחקי הכס פספסנו את עיקרון האחדות שירשנו מאברהם, אבי האומה; עיקרון שבזכותו נהיינו לעם עוד בבבל העתיקה, ובהיעדרו התפוררנו חזרה לאוסף מקרי של עמים ושבטים; עיקרון שבזכותו אהבת האחים האירה בינינו וגרמה לבית המקדש לעמוד על תילו, ובהיעדרו שנאת החינם בעטה אותנו לגלות.
לכן, אין שום הבדל במי בחרנו: בנתניהו, בגנץ או בליברמן, במפלגה חרדית או ערבית, שמרנית או קיצונית, ימנית או שמאלנית. גם אין זה משנה מי ירכיב את הממשלה הבאה. אנחנו לא רוצים להיות תלויים בחסדי מנהיג בשר ודם ולא בציפייה להנהגה חדשה, שאולי תתחלף בעוד ארבע שנים או פחות. אנחנו צריכים להיות תלויים בכוח החברה, בכוח החיבור שלנו. משם תצמח הישועה.
יפה ששלשלנו פתקים לקלפיות. זה מראה על אכפתיות, על דאגה. אבל הבחירה האמתית, החופשית, צריכה להיות על בסיס יומי, להתחדש בכל זמן נתון, ולא להיות נתונה לשיקולי הממשלה 'הקדושה'. בכל רגע כדאי לעצור לשנייה את סחף החיים ולשאול: בשביל מה אנחנו חיים? בשביל מה אנחנו קיימים? מי מנהל את החיים שלנו? מי מנהל את החברה שאנחנו חיים בה? מי מושל בנו? מי באמת הראש?
אחרי חקירות וחשבונות רבים, נתחיל בוודאי לתהות על המקור. נגשש ונהרהר עד שמחשבתנו תיאסף אל חוק הטבע האחד – האיחוד בין בני האדם, הכלל הגדול בתורה – "ואהבת לרעך כמוך". גם אז יהיה עלינו להמשיך ולשאול, איך עלינו להתנהג ולהנהיג את חיינו? איך נמשיך לבחור באיחוד? איך נחזק את השורות? איך נשפיע על חיינו לטובה? איך ניכנס עם הכוח העליון בשותפות, בתנועות מושלמות, מתואמות כמו בטנגו?
אין צורך לחשוש ממילים מפוצצות. הכוח העליון הוא הכוח שמניע ומנהל את האנושות. הוא מתגלה בחברה הפועלת בהרמוניה ובערבות הדדית. הוא כוח הטבע. וכמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו, מתגלה גם העולם כמערכת אחת כוללת, שכל החלקים בה החל מן העורקים הראשיים ועד לנימים הדקים מקושרים זה עם זה, כך עלינו להיות מקושרים בינינו: חברה כוללת אחת, עגולה, מנבחרי הציבור ועד אחרון האדם.
טוב שאנחנו בליל של ישראלים השונים זה מזה. אין צורך להעלים או לטשטש את ההבדלים והפערים בינינו. גם איננו חייבים להתחנף ולהסכים עם העמדות של האחרים. אבל אנחנו מוכרחים לגשר מעל תהום הדעות השונות, לפרוש מטרייה של אהבה מעל ההבדלים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה". האהבה היא שעושה אותנו עם, אהבה זו הבחירה הנכונה.
לכן דווקא עכשיו, עם קשיי הנשימה הלאומיים, ושלטי החוצות המתקלפים ממסכות הענק של המועמדים – בזמנים שלא בדיוק ברור לאן שטה הסירה שלנו, אם נתאושש ונבטא את התכונות האנושיות החיוביות, נגלה את הכוח העליון, את כוח הטוב בינינו, שיביא להדדיות ולאחריות חברתית; שישמור כאן חוק וסדר, יטפל בפערים הכלכליים, יוריד את המחירים, יציל את מערכת הבריאות, יקצר את הפקקים, ישמור על האינטרסים שלנו בזירה הבינלאומית וייתן טעם לחיים. הקלפי הזאת תמיד פתוחה.