שמה של הפרשה נגזר מהמלה הראשונה בפרשה "ואתחנן" (דברים, ג', 23) - "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר".

כידוע, ספר דברים נקרא 'משנה תורה' כי חוזרים ושונים כל אירועי עם ישראל, מיציאת מצרים ועד רגעים אלו, בהם נושא משה רבנו את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, לפני פטירתו.

משה רבנו מגיע לקטע בו גזר עליו הקדוש ברוך הוא שלא ייכנס ארצה וזאת כי הכה בסלע ולא דיבר אליו. מה לומדים ממקרה זה ומהמלים בהן בחר משה להשתמש דווקא במעמד זה כאשר מגיע לתאר את אשר אירע לו בנסיבות אלו? כך מפרשים זאת שלושה מגדולי ישראל.

כששאלו את רבי חיים מצאנז מה הוא עושה לפני התפילה, ענה: לפני התפילה אני מתפלל שבשעת התפילה אתפלל! כמו שאמר משה רבנו "ואתחנן אל ה'". ומה הייתה תחינתי? "בעת ההיא לאמר" - יהי רצון שתהא אמירתי אמירה בשעה שאני עומד להתפלל.

רבי ישראל מסלנטר ('אוצר חיים', עמ' ל"ב) היה אומר על פסוק זה: אל יאמר אדם עונה זו יפה לתפילה, נאה לתורה ועונה זו אינה יפה, אינה נאה, כעת אני מותש מעבודה קשה, מקוצר רוח, אין בי כוח, אין בי מוח, אין לי פניא. לכשירחיב אתפלל וכשאפנה אשנה. לא יאמר כן אלא "בעת ההיא", כל העתים שוות לתפילה, כל הזמנים נאים לתורה, ואם לא עכשיו - אימתי?

פרשה זו נקראת קבוע אחרי תשעה באב ושבת זו נקראת 'שבת נחמו' על שם ההפטרה 'נחמו נחמו עמי'. בהקשר זה כותב רבי מנחם מנדל מרימנוב, כי המלה "לאמר" בפסוק זה לכאורה מיותרת, אך משה רבנו מלמדנו כי הימים הללו ראויים לבקש מה' על הגאולה העתידית במהרה בימינו. "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" - כשם שאני התחננתי לפני ה' לבוא אל הארץ, כך יתפלל כל יהודי "בעת ההיא לאמר", לדאוג על גלות השכינה הקדושה ולהתחנן שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך ס', אב תשע"ב, עמ' 172-173.

סרטון לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

https://m.youtube.com/watch?v=XZJGywf5k_U&feature=youtu.be