בפתיחת הפרשה כתוב "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור" (דברים, א', 5). רש"י במקום מפרש, כי ערב כניסתם לארץ ישראל, טרח משה ובאר לבני ישראל את התורה בשבעים לשון.

נשאלת השאלה, מדוע דווקא לפני הכניסה לארץ ישראל עשה כן, ומה טעם ללמדם את התורה בשבעים לשון?

מסביר בעל הכתב סופר, כי משה רבנו בא להוציא מליבם של ישראל את טענת הכופרים, כי לא ניתנה תורה אלא לזמנים שבהם עם ישראל יושב בדד, אם במדבר או בארץ ישראל, אך בתקופות הגלות, עליו להתאים את עצמו לאורחות הסביבה. כדי לעקור מן השורש איוולת זו, מיד נכנסו למקום יישוב "בעבר הירדן בארץ מואב". שם עמד משה ולימד אותם את התורה בשבעים לשון, כדי להורות, בכל אומה ולשון שבתוכם נהיה, בכל מושבותנו, עלינו לשמור את התורה, והיא לא תשתנה במאומה.

בפסוק שלאחר מכן נכתב "ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמור, רב לכם שבת בהר הזה" (דברים, א', 6). בחורב, הר סיני, המקום שבו קיבלו בני ישראל את התורה, אמר ה' לבני ישראל "רב לכם שבת בהר הזה".

רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין זצוק"ל, תלמידם של החוזה מלובלין ורבי אלימלך מליז'נסק זכר צדיקים וקדושים לברכה, כתב את הספר 'מאור ושמש' והוא יסוד בספרי החסידות ובו כתב, כי בפסוק זה יש רמז גדול בעבודת ה', שאל יאמר אדם על כל מניעה ועל כל הפרעה שהם כהר, דרוש מאמץ כביר כדי להעפיל לעלות עליו ולכבוש את פסגתו. "רב לכם שבת בהר הזה", אלא מתוך שמחה של מצווה ואהבת ה' תקיימו את תהורה ואת המצוות ולא יהיו בעיניכם כהר תלול ובלתי עביר.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס', אב תשע"ב, עמ' 102-103

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

סרטון לפרשה מאת איה קרמרמן באדיבות פרד"ס חב"ד