שני אירועים מכוננים בתולדות אומתנו התרחשו בהבדל של שבועות ספורים: יציאת מצרים ומעמד הר סיני. שניהם יסודות שעליהם ניצבת אמונת ישראל, אך מה רב ההבדל ביניהם לגבי זכירתם.

את יציאת מצרים נצטווינו לזכור בכל יום, בקריאת שמע ובמצוות אחרות רבות. לעומת זאת, לא נצטווינו לזכור את מתן תורה. מדוע? הן מעמד הר סיני, שהיה לעיני כל העם, הוא יסוד לאומונה, כפי שכותבים הרמב"ם והרמב"ן, כי מעמד הר סיני הוא יסוד האמונה שהתורה מן השמיים.

ברם, הסביר רבי אהרון קוטלר זצ"ל (משנת אהרון, וילך, עמ' שע"א), כי המעשים, הניסים, האותות והמופתים שהתרחשו ביציאת מצרים, היו ואינם. אם לא יעביר אב לבנו בפרטי פרטים את כל מה שהתרחש בימים ההם, הם יישכחו מכל לב ויתפוגגו באבק ההיסטוריה, כדרכו של עולם. לפיכך יש לזכור ולהזכיר, עד שיהיו כאילו ראינום במו עיניו. שונה הוא מעמד הר סיני. אין צורך בזיכרון. הכול מונח בתורה עצמה. כל הגילויים הנוראים של מתן תורה נמצאים בתורה, וכל סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה גנוזים בתורה, ה'קול הגדול' שנשמע במעמד הר סיני ממשיך להתקיים בתוך התורה, וכל ההוגה בה מרגיש בכל חושיו כי היא תורה מאת ה', וההוגים בה בקדושה אף זוכים לחוש מעין מעמד מתן תורה.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורת הדף היומי', כרך נ"ח, סיון תשע"ב, עמ' 71.

סרטון קצר על הפרשה והחג מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

;

ברכת כהנים

בפרשת 'נשא' מופיעה ברכת הכוהנים המפורסמת "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר, ו', 24-26).

כך מפרשת האלשייך הקדוש את הברכה:

"'יברכך ה'' - בעצמו, ולא על ידי מלאך. ולא זו בלבד שייתן לך עושר ושפע ברכה, אלא 'וישמרך' - בעצמו, ולא על ידי שליח ומלאך. והנה דרך המלך או שר, שמיטיב את אוהבו פעמיים שלוש חינם, שאינו מביט בו אחר כך בעין החיבה והארת פנים כאשר בתחילה. על זה אמר, שהוא יתברך, לא יעשה כן, כי אם אחר ש'יברכך וישמרך' בעצמו 'יאר ה' פניו אליך' ולא ינכה זכות מעשיך, רק 'ויחונך'. ועוד יעשה לך ש'ישא לך ה' פניו' - שיהיה כאב שנושא פנים לבנו ומיטיב לו, בל יקנאו שרי האמות וכל הכוחות המתנגדים לישראל ויקטרגו אליך ולכן 'וישם לך שלום'".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורת הדף היומי', כרך ל"ג, סיון תש"ע, עמ' 86.