פרשתנו נפתחת במסר ברור של שכר על הלכיה בדרכי הבורא: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע. ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא, כ"ו, 3-5).

הן ידענו זה מקדם כי מתן שכרן של מצוות הוא חיי העולם הבא, שואל אפוא הרמב"ם (הלכות תשובה, פ"ט, ה"א): "מהו זה שכתוב בכל התורה כולה 'אם תשמעו - יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך'? ודאי כי כל ענייני העולם הזה, שובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושפלות, ישיבת הארץ וגלות, הצלחה והפסד - כולם תלויים בהתנהגותנו, לטוב ולמוטב "אף על פי כן אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן ש מצוות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות". 

כלומר, הטובות שמובטחות לנו בתורה שיושתו עלינו עם נרע - אינן שכרו העיקרי של מקיים המצוות ועונשו העיקרי של מי שאינו מקיים את המצוות. הרמב"ם מבאר, כי גם הברכות והקללות הללו מכוונות לחיים העולם הבא. הא כיצד?

כותב הרמב"ם: "הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה, שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי, מחלמה, רעב וכיוצא בהן, וישפיע עלינו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון, שובע שלום וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחוכמה ולעשות המצווה כדי שנזכה לחיי העולם הבא".

כלומר, ההבטחות הללו, לטובות - אם ניטיב, ולרעות - אם נרע, אינן מכוונות לגופן, לעושר ולעוני וכדומה, אלא שכשידע אדם את תכליתו עלי אדמות, אין הוא מתייחס אל הכסף כמטרה, כי אם כאמצעי לעבוד את קונו, ולפיכך ההולך בדרך הישר יזכה לממון, לא כדי שיתעשר, אלא ישהיה פנוי ליבו להמשיך לעבוד את בוראו וכך יזכה לחיי העולם הבא.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי, כרך ח', אייר תשס"ח, עמ' 177.

סרטון לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

סרטון לפרשה באדיבות פרד"ס חב"ד מאת קובי אריאלי