מדוע זכה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי שבכל תפוצות ישראל שמחים ביום ההילולה שלו ומדליקים מדורות המאירות את חשכת הלילה?

האדמו"ר מצאנז זצ"ל, בספרו 'בחצרות החיים' (כ"ד, עמ' י"ג) מביא בשם חז"ל (שבת לג:) כי רשב"י נאלץ לברוח מאימת המלכות, לפי שדיבר בגנותו של השלטון הרומאי. ולפי שביקשו להורגו, ברח והתחבא במערה.

השאלה המתבקשת היא, וכי לא הכיר רשב"י ברשעותם של הרומאים? האם לא ידע מה יהא גורלו לאחר שיפצה את פיו וידבר נגדם?

ברם, רשב"י עבד את ה' באמת ובתמים וידע כי לרשעים אין כוח משלהם, ורק לפי שחטאו ישראל וטעו להאמין בכוחם,, ניתנה לגויים האפשרות להרע להם בכוחום. רשב"י רצה להראות לכל, שגם כוחה של המעצמה הגדולה בעולם לא יעמוד לה למצוא איש אחד, אם הקדוש ברוך הוא לא ירצה שימצאוהו, אפילו אותו האיש אינו גיבור חיל ואין לא צבא ולא מאבטחים, אלא רק ה' שומר עליו. הוא יתחבר במערה ואין מי שיביא לו אוכל, וה' ישלח לו מזון באופן נסי, כי לגודל ביטחונו בה' אין אין הוא זקוק לידי מתנת בשר ודם. ושם נתעלה במדרגותיו, כמאמר הפייטן "במערת צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך".

לפיכך, ביום ההילולה של רשב"י, רבה ההילולה והשמחה. הוא האיש שהותיר חותם בל יימחה באומתנו, כי גם בעת דווי, צרה וגלות, אלוקי ישרל משגיח עלינו, כי רשב"י האיר בנו את כוח הביטחון והדבקות בבורא כל עולמים, ומתוך הכרה זו אין מקום לדאגה ולעצבות בכל מצב שהוא.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ט, אייר תשע"ז, עמ' 205.