בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת עמד באחת מכיכרות העיר ירושלים איש מבוגר בשנות השישים לחייו, וחילק עיתון מצהיב בשם 'האומה' לעוברים ושבים. האותיות הקטנות בשורות הצפופות בישרו לעם ישראל, שזה עתה עלה ארצה, על גורלו. המילים קראו להתחבר מעל המפלגתיות, להתלכד ללב משותף ולהוציא מן הסתר את האוצר הגנוז שלנו: חכמת הקבלה.

האיש שעמל על כתיבת העיתון, על הדפסתו ועל חלוקתו הידנית היה 'בעל הסולם' – הרב יהודה אשלג. גדול המקובלים של המאה העשרים, שכל רצונו היה לגלות את מהותה האמתית של נשמת היהדות – חכמת הקבלה.

אבל איש לא הבין את דבריו. איש לא נענה לקריאתו ואף להיפך. 'בעל הסולם' זכה לקיתונות של בוז מחוגים קיצוניים בחברה הישראלית דאז. הוא הואשם בבגידה במולדת, בחתירה נגד המנדט הבריטי ששלט באותם הימים ולבסוף עיתונו הוחרם.

שמונים שנה לאחר מכן מתנוסס לוגו 'האומה' על נייר משובח ומופץ ברחובות ישראל. אולם דבר אחד לא השתנה: הטבע האגואיסטי שלנו, שרק גבר ופיצל את החברה, עד שקשה לנשום בחברת אדם שחושב אחרת מדעתנו.

העיסוק בתקופה הנוכחית לא צריך להיות בדעות החלוקות על רקע דתי-מדיני-ביטחוני-חברתי-חינוכי. העיסוק הנוכחי חייב להיות במה שמאחד בינינו ולא במה שמפלג. האומה הישראלית שלנו מגוונת להפליא, ואסור לנו לטשטש או למחוק את ההבדלים. כל אדם ייחודי בפני עצמו, רשאי ואף צריך להחזיק בעמדתו. עלינו רק לגשר מעל הפערים המדרדרים אותנו אל פי התהום.

הפתרון הוא פשוט: "על כל פשעים, תכסה אהבה". לא להעז לגעת בשסעים שנפערים בינינו עד כדי שנאה, אלא רק לכסות אותם באהבה; דרך ההתקשרות הייחודית הזו בינינו, היא סוד החוסן הלאומי שלנו. היא לב ליבה של חכמת הקבלה. היא המסר שביקש להעביר 'בעל הסולם'.

ולנו לא נותר אלא להמשיך לנער את אבק המפלגתיות וללכד את השורות. אנחנו כאן כדי להעביר בשפה פשוטה וברורה את האמת על חיינו. לגלות מה טבענו וכיצד נוכל לקלף בהדרגה עוד שכבה דקה מהאגואיזם ההרסני שמפריד בינינו, ולגלות את הטוב שבאחדות בינינו.