חלק נכבד בפרשתנו מוקדש לנושא של האסור והמותר באכילה מן החי. כך נפתח חלק זה: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור אליהם. דברו אל בני ישראל לאמור: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" (ויקרא, י"א, 1-2).

לשם מה נאמר "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור אליהם. דברו אל בני ישראל..."?

עונה על כך 'סנגורן של ישראל', רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זיע"א בספרו על התורה 'קדושת לוי': לאחר שמצאה בתיה בת פרעה את משה רבנו, הביאה מצריות רבות להיניקו, אך הוא מאן לינוק מהן, מפני שפה שעתיד לדבר עם השכינה, לא רצה לינוק מן הטומאה, שהרי הוא עתידלהתנבא לישראל מפי השכינה (שמות, ב', 7, רש"י שם).

לעתיד לבוא, יזכה כל אדם מישראל לדרגה רוחנית גבוהה ביותר, שנאמר "וניבאו בניכם ובנותיכם" (יואל, ג', 1). הואיל והקדוש ברוך הוא ידבר עם כל אחד, איך אפשר להעלות על הדעת שפה זה יאכל דבר שאינו ראוי? רומז הפסוק הפותח את פרשת דיני הדברים האסורים והמותרים באכילה. "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור אליהם" - עתיד אני לדבר איתם ולפיכך ייזהרו ביותר בקדושת מאכלם.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ו, ניסן תשע"ב, עמ' 203.

 

סרטון לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך