רגעים של רצינות וכובד ראש לפני רגעים שמחים מוכרים לנו מיום הזיכרון שלפני יום העצמאות, תענית חתנים וכלות ערב החופה, יום הכיפורים לפני זמן שמחתנו חג הסוכות. ימים שהם בבחינת הכנה נפשית הראויה  לשמחה הגדולה של יום הפורים.

ישנם סוגי צומות שונים: יום הכיפורים - לסליחה ולכפרה; ט' באב, י"ז בתמוז וי' בטבת - אבל וצער על מאורעות החורבן; ייחודית מכולן היא תענית אסתר, שהיא צום לזכר צום.

על תענית אסתר כתב הרמב"ם (הלכות תעניות, פ"ה, ה"ה): "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בשלושה עשר באדר, זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר 'וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם' (אסתר, ט, 31)".

איזו עילה יש לקבוע תענית כזכר לתענית שנערכה בעבר? הן בימים ההם צמו כדי לבטל את הגזרה, ואכן הושיעם ה' והצילם מידי המן הרשע ואחשוורוש! מה טעם להוסיף לצום?

עלפי ספר 'כלבו' (סימן מ"ה) תענית זו נקבעה לדורות כדי שנזכור שהבורא יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו, וכל יהודי שישוב אל ה' בכל לבבו יזכה לישועה כאשר עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

הסבר נאה כתוב בספר 'מערכי לב' (חלק ב', עמ' רי"ז): "שכדי שיתקדש האדם על ידי יום הפורים, זמן השמחה הגדולה ביותר, הוא זקוק להכנה. הדעת הייתה נותנת, כי ההכנה לשצמחה זו תהיה על ידי שמחה ואכן 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', אך חכמי הדורות ביכרו להנהיג כהכנה יום תענית ביום שלפני השמחה הגדולה, מפני שביום הפורים נצטווינו על שמחת הגוף, זכר לגזרת המן שהייתה לאבד את הגוף. שמחה זו עלולה לעבור בקלות להוללות ולקלות ראש, וכך יאבד יום גדול וקדוש להבל ולריק. הנהיגו אפוא, כי יום לפני כן נצום, נשים גדר לעצמנו ונזכור את מהותו של יום קדוש זה, ובעת השמחה הגדולה נשכיל להשתמש בה להתעלות רוחנית".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ה, אדר תשע"ב, עמ' 138