פרשתנו נפתחת בפסוק "צו את אהרון ואת בניו לאמר, זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" (ויקרא, ו', 2).

מספרים, שכאשר האדמו"ר מגור, בעל 'אמרי אמת' זיע"א, למד בילדותו בתלמוד תורה את פרשת השבוע, שאל את המלמד: מדוע נאמר בפסוק "ואש המזבח תוקד בו" ולא "עליו"?

פנה הילד לאביו, בעל ה'שפת אמת' זיע"א ואביו הגיב: ומה חשבת אתה לומr? השיב הילד: לדעתי, הכוונה היא שאש המזבח תוקד בו, בכהן, הפסוק מרמז שתבער בו התלהבות יוקדת לקיום המצווה (מובא בספר 'לבוש יוסף').

ומן העולה אל החטאת...

"דבר אל אהרון ואל בניו לאמור, זאת תורת החטאת - במקום אשר תשחט העולה תשחט החטרת לפני ה' קודש קודשים היא" (ויקרא, ו', 18).

במכתב לבנו ביקש הסבר מקלם (אור רש"ז ג'; מאמר שנ"ט), להמחיש לו באמצעות משל עד כמה גדולה הבושה של הנכשל בחטא, אפילו בשוגג, ולפיכך עליו להביא קרבן חטאת.

'תאר לך, בני יקירי, חזן בית כהנסת הגדול בעיר גדולה ומכובדת, העובר לפני התיבה בשמחת תורה, וקהל עצום צמא למוצא פיו. בטעות הוא מתחיל לשורר 'אתה הראת לדעת' במנגינה נוגה של תשעה באב.... הלוא יבוש כל ימי חייו! הוא לא חטא, לא עווה ולא פשע, רק שכח והתבלבל, שוגג גמור ובכל זאת תווהו הבושה הזו בכל אשר יילך, איש לא ישכח לו לעולם את התקרית.

על אחת כמה וכמה הנכשל בדבריו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ו, ניסן תשע"ב, עמ' 80-81.

סרטון לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

;