שלושים יום לבחירות ולאוויר עולה עונה חדשה של 'הישרדות' – תכנית ריאליטי שבה הרצון האגואיסטי לנצח את האחרים טורף את הכול. התכתשות ישראלית מזן אחר. אנחנו כל-כך טומנים את ראשנו עמוק בשגרה היומיומית, הפוליטית והתרבותית, עד שאיננו מבחינים במבטים האנטישמיים הנוקבים של אומות העולם כלפינו.

בבלגיה נערכה צעדת ענק, כשבובות "יהודים" עם אף ארוך מנופפים לשלום כמו יצאו מתוך תהלוכות שהיו בגרמניה הנאצית, ומעטים הם המגנים. בארה"ב המפלגה הדמוקרטית איבדה שליטה על מפלצת האנטישמיות, לאחר שהנהלת המפלגה ריככה את הצעתה לגינוי האנטישמיות והסתפקה בהודעה פושרת "נגד כל סוגי השנאה". ויום אחרי שאוהד של קבוצת הכדורגל אוניון ברלין שלח את אלמוג כהן לתאי הגזים בציוץ מכוער, גם אוהדי סאות'המפטון פצחו בקריאות אנטישמיות: "לכו לתאי הגזים".

כל כותרת הקשורה ביהודים – שנאה או אהדה – מבורכת. כדי להבין זאת צריך לשוב לסיפור הולדת עם ישראל: לפני כ-3,800 שנה, בבבל העתיקה, איגד אברהם אבינו נציגים של שבעים שבטים וחמולות שבחרו להתחבר ולהתעלות מעל ההבדלים ביניהם. הטבע האגואיסטי שלהם בער והפריד ביניהם, אך הם העדיפו את ה'אֵל' – כוח החיבור ששוכן ביניהם. הם קראו לעצמם 'ישראל'.

כל עוד הם שמרו על גחלת האחדות, הם הקרינו ממנה אל מערכת הקשרים האנושית, הנסתרת והגלויה, 'אור לגויים'. אבל האגו מטבעו המשיך לגדול ולהשתולל עד שהביא לשנאת חינם, שגרמה לחורבן הבית וליציאה לגלות.

שבעים שנה חלפו מאז הקמת המדינה היהודית ושוב האגו מרים את ראשו, מעודד אותנו להיאבק על השלטון בכנסת ישראל. שכחנו את ייעודנו. שכחנו שאם אנחנו זונחים את המאחד בינינו, אנחנו מביאים חורבן לעולם, הרס שהופך לבסוף לשנאה נגדנו. שכחנו, כמו שכתב המקובל הרב יהודה אשלג, בעל 'הסולם', ש"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, עד שיתפתחו ויבואו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים באהבת הזולת".

טעות לחשוב שמדינת ישראל תהיה מקום מקלט לעד. מי, עם יד על הלב, מבטיח לנו שמחר יהיה כאן טוב?

ההבדל המשמעותי באווירה העולמית של היום לבין זו של שנות השלושים של המאה הקודמת, הוא בדבר אחד: אז היה זה רק הפיהרר של גרמניה הנאצית שדחף להשמדת היהודים, אבל מעתה ואילך גילויי שנאה יתרבו בכל מקום נידח ברחבי העולם, מכל איש ואישה. גם אם יהיו כאלה שינסו להתבולל ולהמיר את יהדותם, ויהיו כאלה, אז מוטב להם לעשות חשבון פשוט: האנטישמים לא מבדילים בין יהודי רפובליקני או יהודי דמוקרטי, יהודי ימני או יהודי שמאלני, דתי או חילוני, אשכנזי או ספרדי.

מקום המקלט הוא מקום החיבור בינינו. שם, ורק שם, נמצא חום וביטחון, שם נגלה את הכוח העליון. אחדות ואהבה, דאגה ואכפתיות, התחשבות וערבות הדדית אלה הם אותם הערכים שעליהם ייסדנו את עם ישראל באוהל אברהם, וכעת עלינו לשוב וליישם אותם כמו שמלמדת חכמת הקבלה. לא להביא לאחידות, אלא לאחדות. לא לטשטש את ההבדלים והפשעים, אלא רק לכסות אותם באהבה. רק כך נממש את תפקידנו בעולם ונזכה לכבוד ולאהדה.