מדינה שבה כל מספר שבועות קמה קבוצה אחרת וחוסמת את צומת עזריאלי במחאה על אי-שוויון זכויות, כזה או אחר, חייבת לעצור בין מחאה למחאה ולשאול שאלות. יהיו אלה יוצאי העדה האתיופית שחסמו בחודש שעבר את הכביש, נכים ששיבשו את תנועת הרכבות, ארגוני הנשים ששבתו על מקרי האלימות, צעדות שוויון, עצרות בכיכרות, ועוד. שלא נדבר על ריבוי המפלגות, השסע החברתי הישן-נושן שמעמיק והשיח המחפיר ברשתות החברתיות – זעקת האחדות החברתית הולכת ומתגבשת.

סיסמאות פוליטיות נתפסות ריקות מתוכן למחרת יום הבוחר, ואמירות כוללניות בכלי התקשורת נתפסות כקלישאות נבובות בקרב הציבור. אך מעת לעת ישנן קריאות גדולות יותר. אחת מהקריאות היא איגרת ששלח לפני כחודש מנכ"ל משרד החינוך למורים ולמורות ברחבי ישראל, בתקווה להעצים את קול האחדות ולהטמיע אותה בקרב התלמידים.

"הנושא השנתי שנבחר לשנת הלימודים הנוכחית, הוא האחדות בחברה הישראלית", נפתחת האיגרת, "את האחדות הישראלית אנו רואים כמכלול לאומי חיוני של התנסות ושל לקח. בכל פעם שבה נפרמה אחדותנו הפנימית, באנו על עונשנו הכבד והתפזרנו לגלויות. ובכל פעם שידענו להתאחד אל מול כל מכשול או אתגר, באנו על שכרנו ויצאנו מחוזקים מן המצר. כשאנחנו משתמשים בשונויות בינינו להפריה הדדית, ולא מניחים להן לפצל אותנו, אנחנו כובשים את הפסגות הגבוהות ביותר. כשאנחנו נותנים לשונויות אלו להפריד בינינו, אנחנו עלולים לאבד את הכול. ונשוב ונזכיר, ללא לאות, עד כמה רב בינינו המאחד מן המפריד".

איך מיישמים זאת? איך לא נכשלים בפעם המי-יודע-כמה וחוטאים בפלגנות? על איזה יסוד מוצק ראוי לבסס את השקפותינו?

כדי להיות חברה ישראלית מאוחדת, עלינו להכיר תחילה את השורשים שלנו. לפני כ-4,000 שנה פרחה בבבל ציוויליזציה גדולה ומפותחת. אחד ממאפייניה היה קשר חזק ותחושת שותפות גורל שחשו אזרחיה. אלא שגם בקרב תושבי קהילת בבל המגובשת גדל האגו – כוח הפירוד, והביא למערכות יחסים עכורות, לתופעות של ניצול, דריסת האחר ושנאה.

בחיפוש אחר מוצא פנו הבבלים לאברהם, והוא שטח בפניהם את עיקרי משנתו. כאשר התחיל אברהם להפיץ את שיטת החיבור, התקבצה סביבו קבוצה בת אלפי תלמידים, שקראו לעצמם "ישראל", ישר-אל, משום רצונם לגלות את ה'אל' – כוח האחדות שבטבע. עם עזיבתו של עם ישראל את בבל, הוא ידע תקופה חיובית והרמונית במשך כאלפיים שנים נוספות. בתום תקופה זו פרץ שוב האגו והביא לפירוד עמוק יותר, ועם ישראל יצא לגלות בת אלפיים שנה. מאז תקופת חורבן הבית, התפורר הקשר בינינו. כל פירוד שנוצר לאורך השנים, הצטבר ונוסף לחוסר ההדדיות שאנו חווים עד עצם היום הזה.

האחדות היא הסלע האיתן ביותר שאנו יכולים להיאחז בו, ועליה לשמש לנו כחוקה. חוק החיבור, אותו חוק טבע שגילה אברהם, הוא היסוד של חכמת החיבור, שהיא חכמת הקבלה. המקובלים הם אותם האנשים שהצליחו לממש את חוקי המציאות הנובעים מפנימיות הטבע. "ואהבת לרעך כמוך" הוא בסיסה של מורשת החיבור שהם הורישו לנו, מתוך ידיעה כי חיים הרמוניים יובילו אותנו לחיות בהתאמה לטבע.

מדינת ישראל של ימינו היא אוסף של שבטים או מגזרים, המאכלסים את אותה חלקת אדמה. רחוק מאוד מהתפקיד שייעדו לה המקובלים – מדינה שתפקידה להוות דוגמה ולהצעיד את האנושות לעתידה הטוב לחיבור, לשלום, לשגשוג ולשוויון מוחלט בין כולם. כאשר נממש את ייעודנו המקורי, הרעיון הרוחני יתפשט בעולם כולו.

יתר על כן, כל עוד היהודים מתרחקים ממימוש תפקידם, מתעוררת בתת ההכרה של מנהיגי אומות העולם הרגשה טבעית של שנאה כלפי עם ישראל. גילויי האנטישמיות שהולכים ומתרבים בעולם, מצביעים על כך שהצורך במימוש התפקיד שלנו – לבנות כאן חברת מופת ולהיות "אור לגויים" – הוא צו השעה.

הכרזה על שנה של אחדות חברתית בבתי הספר זו הזדמנות פז ליישם מהלך חברתי-חינוכי נרחב. מהלך שיתחיל להטמיע את הרעיון של חיבור כערך עליון, מעל לכל ההבדלים בינינו.