לאורך שנים מתרים בנו למהר ולהיבדק בכל פעם שעולה חשד קל שבקלים, רק כדי להקדים ולאבחן, ובכך למנוע את התפתחות סרטן השד השכיח והקטלני. אך מה קורה כאשר אישה מגלה אחריות, מגיעה לאבחון  מוקדם – אך שם מוסרים לה תוצאות שגויות?
תביעה שהוגשה בימים אלה על ידי עוה"ד רן שפירא (בתמונה להלן, צילום: אופיר הייב) ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא - מגוללת את סיפורה  המקומם של אישה (49) אשר גילתה לפני כחמש שנים גוש חשוד בשד. למרות שהדבר קרה בשבת, ובשל הלחץ הגדול בו הייתה נתונה, היא מיהרה בו ביום להיבדק במכון לאבחון סרטן השד עליו מצאה חומר באינטרנט. 


על פי התביעה, האישה, שעברה בעברה ניתוחי אסתטיקה בחזה, והושתלו בו שתלי סיליקון - נבדקה במכון ע"ל ידי שתי רופאות אחת מתחום הכירורגיה והשניה מתחום הרדיולוגיה האבחנתית. במכון התגלה גוש בשד, בוצעה לאישה ביופסיה, אשר הועברה לאנליזה במעבדה לגילוי מוקדם. שם אובחנה כתקינה. בשל כך זומנה האישה להמשך ביקורת אולטרסאונד בכל שלושה חודשים. 
לדברי עוה"ד שפירא, כבר במעמד הביופסיה ביקשה האישה שיסירו לה את הגוש – אך בקשתה סורבה. לאחר שהתקבלו התוצאות כי מדובר בגוש שאיננו ממאיר, ביקשה המטופלת שוב כי הגוש יוסר, אך לדבריה, הרופאה גערה בה, ואמרה לה כי "אסור לבצע סתם ניתוחים", וכי "לעשרות נשים יש גידולים  שפירים". 
האישה הגיעה לביקורת נוספת  במכון, וגם הפעם צוין בתיקה כי מדובר בגידול שפיר. רק כעבור 6 חודשים מגילוי הגוש, פנתה התובעת על דעת עצמה לבית החולים איכילוב, לביצוע בדיקת סקר למניעת סרטן. היא נבדקה על ידי כירורגית שד ומנהלת מרכז מירב-אבחון ומחלות שד בבית החולים תל  השומר.  
הכירורגית המומחית התייחסה בחומרה רבה לגוש, ואמרה לאישה שקיימת סבירות גדולה כי מדובר דווקא בגידול ממאיר. למרות עמדתה, במכון ובמעבדה המשיכו להתעקש כי מדובר בגידול  שפיר. חרף כך, התקשרה המומחית הכירורגית אל האישה והמליצה לה לעבור ביופסיה, או לחלופין לעבור ניתוח אסתטי  להחלפת שתלים, שבמהלכם ייבדק הגוש שדבק בהם. כעבור חודשיים בהם חסכה כסף, הגיעה האישה למומחה לפלסטיקה, אשר החליף את השתלים, הסיר את הגוש ושלח אותו לביופסיה.  לתדהמתה, התגלה לאישה שלא  רק שהיא לוקה בסרטן שד ממאיר, אלא שהסרטן כבר שלח גרורות לבלוטות הלימפה. בעקבות  כך היא הובהלה לטיפול כימותרפי אגרסיבי, ועברה כריתה של בלוטות הלימפה.
ד"ר לאונור טרחו, מומחית לפתולוגיה שחוות דעתה צורפה לתביעה, מציינת כי בביופסיה שנלקחה מהאישה נמצאו תאים העלולים להיחשד כסרטניים, ובמקרה שכזה חלה חובה על הרופאים לבצע ביופסיה נוספת. לדבריה, רופאי המכון ואנשי המעבדה פעלו בנקודה זו בניגוד חמור לפרקטיקה הרפואית. 
פרופ' רחמים בן-יוסף, מומחה  לאונקולוגיה שחוות דעתו צורפה לתביעה קובע כי אם הסרטן היה מתגלה ביום שבו הגיעה האישה לראשונה למכון -  סביר מאד להניח שהשלב  הראשוני שלו לא היה מצריך טיפולים אגרסיביים, אותם נאלצה לבסוף לעבור האישה – וגם  סיכויי חזרת מחלתה היו נמוכים בהרבה. לדברי פרופ' בן-יוסף, האיחור ב- 8 חודשים באבחון הוריד את תוחלת חייה של האישה באופן ניכר, והסבירות שהיא  תחלים לחלוטין ממחלתה ירדה מ- 93-100 אחוז -  לכ-74 אחוזים בלבד.  
בימים אלה הגיש עוה"ד שפירא תביעה לפיצויים נגד המכון והמעבדה – בסכום המקסימלי  הקבוע בחוק (2.5 מיליון שקלים). התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב.