את אבי וקנין אי אפשר היה לפספס. אומרים שאדם הוא תבנית נוף מולדתו. על אבי וקנין אין חולק כי הוא היה הנוף בעצמו ובמלוא תפארתו. בן למשפחה גדולה בעיר (16 ילדים!), סגן אלוף בצבא, וכמו שאמר כמעט כל אדם שנכח בביתו בימי ה'שבעה' אמר כי הוא היה אדם "שאהבו לאהוב". ביטוי זה חזר על עצמו פעם אחר פעם. השתחרר מהצבא לפני שנים רבות אך שמר על קשר עם החברים מהשירות, "כמעט מכל תפקיד שביצע יש לו קבוצת ווטסאפ עם החברים מאז", מספרת הבת תמר. "הוא השתחרר לפני 30 שנה אבל לא שכחו אותו. באו לנחם אותנו ובכו כאילו שירתו אתמול", מספרת הבת עדי. באזרחות שימש כמנהל ב'צ'מפיון מוטורס' בירושלים. לפני חמש שנים אף היה מועמד למועצמת העיר מטעם רשימת 'בית שמש חוזרת' בראשותו של אלי כהן. לפני 25 שנים הלכה לעולמה רעייתו שושי ז"ל. גידל בחום, באהבה, בגבורה ובעוצמה את ילדיו – תמר, נתנאל ועדי שייבדלו לחיים ארוכים – שהפכו אותו לסב ל-10 כן ירבו. לימים נישא בשנית ללבנה.

הבת, תמר: "אבא גדל במשפחה מלוכדת ומדהימה, שהתברכה באחווה ועזרה הדדית שאין להם אח ורע. ה'ביחד' הזה מלווה אותנו גם בימים אלו של ה'שבעה'. כולם כאן בבית, אף אחד לא יושב בנפרד בבית שלו. כולם ישנים כאן. גם בשבועות האחרונים בבית החולים, כולנו היינו סביבו. הוא לא היה רגע אחד לבד. רבים זוכרים לו את השירות הצבאי בחיל האוויר. רבים מחבריו לשירות היו כאן. אחד מהם, יעקב סלע, אמר, שאבא היה מסוג האנשים שקיימו את המאמר המפורסם שהתורה עומדת על כלל אחד חשוב: 'ואהבת לרעך כמוך'. בתפקידיו השונים בצבא היה חשוף לסודות חשובים וכולם החזיקו ממנו כאיש רציני ואהוב. דאג לכל אחד באופן אישי ונתן את התחושה שמי שמולו באותו הרגע הוא כל עולמו והכול בדרך ארץ, דרכי נועם ואופטימיות. מפקד נערץ שפקודיו אמרו כי כשיצאו אחר כך לחיים הצליחו בזכות הדרך שהראה להם.

במרכז, מול נשיא המדינה, פרופ' אפריה קציר ז"ל, במדי חיל האוויר

לפני 5 שנים חגגנו לו יום הולדת 60. ביקשתי מחברים שלו בחיל האוויר מכל שנות השירות שישלחו סרטון עבור המסיבה. לא היה אחד שלא שיתף פעולה. כולם עשו זאת מאהבה וכמובן, היו סרטונים מהמשפחה הגדולה שלו, האחים האחיות ואימו שתיבדל לחיים ארוכים. זכה להערצה מיוחדת מכל האחיינים. עכשיו, ב'שבעה', הטלפון האישי שלו אצלי. אני לא מפסיקה לקבל הודעות ניחומים. חברים מכל תחנות חייו מתקשים לעכל שהוא איננו. "אבי וקנין, האיש והאגדה", כותבים כולם. חלקם גם באו לכאן.

מכיוון שהיה איש צבא, לא דיבר הרבה, לא תמיד אמר מה שעובר לו בפנים יום אחד שאלתי אותו 'אתה אוהב אותי?'. והוא ענה 'את לא יודעת עד כמה'. אהב מאוד את הנכדים, לשבת איתם, לספר להם סיפורים, לקלף להם פירות. ידע על כל נכד איזה פרי הוא אוהב ואיך הוא אוהב לאכול אותו. גידל באהבה את ילדיה של לבנה, אשתו השנייה, כאילו היו ילדיו שלו. היה אדם עם ידי זהב. ידע לעשות הכול ועזר לכולם באהבה ועשה הכול בצורה מושלמת.

מהדור של פעם וטכנולוגיה של היום. 'סלפי' עם הילדים

בתקופה האחרונה היה לו קשה לדבר. בין אלו שבאו לבקרו היה אלי כהן. הוא נישק אותו ואמר לו שבזכותו בא שינוי לבית שמש. בכוחותיו המעטים אבא אמר לו 'תגיד לאורנה שהיית כאן' וקצת צחק. הוא ידע עד כמה זה היה חשוב ומשמעותי עבורה. גם בימים הקשים שמר על חוש הומור. פעם אחת ביקשתי ממנו שנעשה סלפי ביחד. הוא צחק ואמר "כן, אבל אל תשלחי לאחותך, שלא תקנא שאת כאן והיא לא'. ידע עד כמה אנו רוצים להיות איתו. בעלי החסיר לא מעט מהעבודה כדי לקחת חלק בעזרה לאבא וכששאלו אותו בעבודה למה הוא נוסע כל כך הרבה 'כי זה רק חמך ולא אבא שלך', אמר 'זה האיש הכי אהוב עליי בעולם'.

הרגעים האהובים עליו: בילוי עם נכדה

בצד האבל, זכינו גם לשמחה וחיים חדשים באו לעולם. לאחיו שלום נולד נכד והברית יצאה בתוך ה'שבעה'. רצו מאוד שהוא יבוא ויהיה סנדק. זוכרת שאבא היה סנדק בברית של הבן שלי וזה היה רגע גדול עבורי לכן היה לנו גם חשוב ששלום יצא לזמן קצר מהשבעה כדי להיות סנדק. לתינוק קוראים איתי דוד על שם אבא שלי. כבר יש ילד על שמו וזה מרגש".

הבן, נתנאל: "אבא היה איש שקט ואציל, הבין את כולם ואהב את כולם, חייך והאיר פנים לכל אחד. עזר לכולם בגלוי ובסתר, אבא מדהים שטיפח אותנו מגיל צעיר. הייתי בן 13 כשאימא שלי נפטרה. במקום לשקוע, הרים את עצמו ואותנו, גידל אותנו ולא החסיר מאיתנו דבר".

בשירות הצבאי (שורה שנייה, שלישי משמאל)

הבת, עדי: "אחד הדברים שאפיינו את אבא, זה שכל אדם שדיבר אליו ולא משנה מי הוא ומה מעמדו ומצבו – דיבר אליו בגובה העיניים, בצניעות, חוכמה וטוב לב. איש חכם ששימש עבורי כאבא, חבר, יועץ, היה הכול עבורי, אדם שידע לזהות מה אני צריכה מבלי שאגיד. תמיד דאג לנו, תמיד סמם עלינו בביטחון מלא שאנחנו עושים את הדבר הנכון ושתמיד נצליח. הגשים בדרך ארץ שלו את הנחיות גדולי ישראל כדוגמת הרמב"ם והרמב"ן איך אדם ויהודי צריך להתנהג. היה איש אופטימי, גם ברגעים לא קלים, תמיד דאג שנרגיש שקל. גדל במשפחה של ערכי אחדות ונתינה. כך הוא גדל וכך גידל אותנו. כל בן משפחה, אם זה אנחנו הילדים, וכמובן נכדים ואחיינים, כל אחיד הרגיש שהוא בן המשפחה האהוב על אבא שלי כי זו ההרגשה שהוא נתן לכל אחד. בשבילנו הוא היה מלך המשפחה עם כתר על הראש אבל הוא מבחינתו היה אדם פשוט. הגיעו לכאן חברים מהשירות הצבאי. זה היה מזמן, אבל הם התקשו לעכל את דבר פטירתו, ישבו כאן ובכו, סיפרו על הנתינה שלו, העזרה לכולם והאישיות המיוחדת והרצון לעזור ולעשות מצוות עבור כולם.

התקופה האחרונה לא הייתה קלה. כשהייתי ילדה אימא שלי נפטרה. אבא לא עזב אותה לרגע. היה חשוב לנו מאוד ששכמו שהוא דאג לה, כך אנו נדאג לו, להחזיר לו את תחושת התמיכה, שיידע עד כמה אנחנו אוהבים אותו".

המשפחה מתרחבת. עם עדי אחרי לידה

כאמור, אבי וקנין היה מועמד למועצת העיר בבחירות 2013. אלי כהן, ראש רשימת 'בית ש/מש חוזרת' בה התמודד וקנין, כתב השבוע בפייסבוק: "ליווינו למנוחת עולמים את חברי וידידי אבי וקנין, בן השכונה, הבן של חנניה ז״ל ותמר שתהיה בריאה, סגן אלוף, יפה תואר ונעים הליכות. שנים שאנו מכירים.

לפני שש שנים, כאשר התמודדתי לראשות העיר בית שמש, בעזרתו של חברי ובן משפחה קרוב של אבי, סמי ביטון היקר, נפגשנו ביום שישי בצהרים בביתו לשיחה על העיר. בשיחה למדתי להכיר את אבי, תושב העיר, מיקירי העיר, אוהב אדם, חכם נבון המוכן לעשות הכול כדי שנחיה בחברה טובה יותר.  אבי היה חבר, יועץ, מתנדב ללא שום התניה והיה חלק חשוב מרשימת 'בית שמש חוזרת'.

גאה במורשת המשפחתית ומעבירה הלאה. עם האמא שתיבדל לחיים ארוכים

מאז היינו לחברים אישיים, בשבוע שעבר ביקרתי אותו במיטת חוליו בבית חולים, כשהוא במצב קשה. התעניין בקורה בבית שמש, שחזרנו חוויות וגם צחקנו. אבי ביקש שאמסור ד"ש לארנה רעייתי, שכן אבי היה אורח לא פעם בביתנו. העיניים הבהירות, יפות היו כמו תמיד, היה בהם הרבה עצב וכאב, צער עמוק אבל הייתה שם גם תקווה שאולי יקרה נס, כך קיוותה המשפחה כך קיוויתי גם אני.

אבי היקר, השארת כאן משפחה לתפארת, המון אהבה והרבה חדוות חיים לכולנו. אבי, זכרך הברוך יהיה נצור בליבנו לעד".