בפרשתנו מתוארות 7 מתוך 10 המכות. במכה השביעית, הברד, מסופר: "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה' - ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" (שמות, ט', 20-21).

במכתב שכתב האדמו"ר מגור, בעל 'אמרי אמת' (ליקוטים, עמ' 250) לבנו לרגל היכנסו לעול תורה ומצוות, הוא מוצא בפסוקים אלו הדרכה ליראת שמיים טהורה.

לשון הפסוקים מעוררת תמיהה. הפסוק הראשון מתייחס ל"ירא את דבר ה'" ולכאורה היה ראוי שהפסוק השני יייחס למי שאיננו ירא את דבר ה'. חלף זאת נוקטת התורה בלשון "ואשר לא שם ליבו אל דבר ה'" ואיננה כותבת "ואשר איננו ירא את דבר ה'". מדוע?

הסביר האדמו"ר, כי יראת שמיים חייבת לבוא מתוך בחינת כל מעשה וכל פעולה, אם הם רצויים לפני השם יתברך. אין אדם יכול להגיע לדרגת יראת שמיים, אם הוא מתנהל בלא מחשבה ובלא שימת לב על מעשיו. לפיכך, מציין הפסוק כי אותם שלא היו יראי שמיים, הם אלו ש"לא שם ליבו אל דבר ה'".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ה, טבת תשע"ג, עמ' 289.