הפרשה פותחת בתיאור הסבל שעבר עם ישראל בגלות מצרים: "וישמו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה, את פיתום ואת רעמסס. וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, יקוצו, מפני בני ישראל" (שמות, א', 11-12).

רבי אלימלך מליז'נסק, בספרו 'נעם אלימלך' (פרשת שמות, ד"ה "ויבן ערי מסכנות לפרעה"), כותב כי עלה בליבו רעיון על דרך המוסר מפסוק זה:

"ויבן ערי מסכנות" - 'מסכנות' הוא גם לשון הנאה. מי שהוא בעל הנאה, איננו רוצה בעולם הזה אלא ערים לפרעה, לקליפה הטמאה נשקראת 'פרעה'. אך מי שמונע עצמו מנהאות יתרות ומתקדשף יכול לבוא למדרגה הגדולה שנאמר "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ה, טבת תשע"ג, עמ' 225.

סרטונים באדיבות 'פרד"ס חב"ד' מאת הרב יואב אקריש, הרב יואל בייטש והרב זיו קצבי