יהודה גובני, מורה לאנגלית, תיכון אמי"ת

"נשלחתי לבחון תלמידים במבחן בגרות על פה  באנגלית- שכולל פרויקט בכתב של הנבחן על נושא נבחר וריאיון אישי. בוגרת הכינה פרויקט מקורי על מחלתה הקשה של אימה ועל התמודודתה של האם. שנינו, אנוכי, הבוחן, והיא, הנבחנת, דמענו בעיצומו של המבחן".

גדי דמרי, מורה להיסטוריה ואזרחות, ברנקו וייס

אני מלמד היסטוריה בכיתה י' ונכנסות שתי בנות להודיע הודעה. אני שואל אותן מאיזו כיתה הן ואחת מהן  עונה לי, "גדי שלום, לימדת את שלושת האחים והאחיות שלי". מיד אני שואל ומיד נופל האסימון..."בטח, איזה יופי! מה שלומם? מה הם עושים? מה שלום אבא ואמא? ו...כן לימדתי גם את שתי הבני דודים שלך, מה איתם?" ואז היא אומרת "אני האחרונה...". לחשוב שאתה מגדל משפחות של אחים ואחיות עם הורים ושאר קרובי משפחה, זה פשוט עושה אותנו משפחה אחת גדולה - משפחת ברנקו בית שמש. וכן, אני חכה לרגע שאלמד תלמיד/ה שלימדתי את אבא/ אמא שלהם... כבוד!".

אלה גוסין, מורה לחשבון, 'לוי אשכול'

לפני כ- 3 שנים הייתה לי תלמידה בכיתה ה׳ (אני לא לימדתי אותה לפני)  הישגיה היו נמוכים מאוד..התלמידה לא שיתפה פעולה ותמיד הייתה אומרת לי משפט ״אני לא מבינה כלום.. אני שונאת מתמטיקה.. אני אף פעם לא אצליח״.  לקחתי אותה לשיחה..דיברנו על הרבה דברים ולא רק על מתמטיקה.. התלמידה נפתחה.. וסיפרה שבבית הספר הקודם שבו היא למדה היא לא אהבה שיעורי מתמטיקה כי היא תמיד הייתה מקבלת ציונים נמוכים ולא מבינה את החומר..גם בבית היא לא השקיע וכאשר שאלתי אותה למה.. התשובה שלה הייתה - בשביל מה להשקיע אם גם ככה אני תמיד נכשלת.... היה לי קשה לשמוע אותה מדברת מתוך תסכול מאוד גדול. והחלטתי שאני לוקחת אותה כפרוייקט ואני חייבת לשנות אצלה את הגישה למתמטיקה ולהעלות את ביטחון העצמי שלה. שאלתי אותה- את רוצה להצליח? היא אמרה לי - כן אבל אין לי סיכוי..  אמרתי לה.. יש לך סיכוי מאוד גדול ואת תצליחי.. עוד תראי שאת תהי מצטיינת דווקא במתמטיקה..  היא חייכה ולא ענתה..  תחלמו  ללמוד..יום אחרי יום.. אני לא ויתרתי.. תמיד עודדתי אותה גם כאשר הייתה מקבלת ציונים נמוכים.. לאט לאט התלמידה נפתחה אליי, הייתה באה אליי כל פעם שהיא לא מבינה את בחומר ומבקשת אקדיש לה זמן ואלמד אותה.. ואף פעם לא אמרתי לה - לא.. כיום , היא לומדת בחטיבת הביניים בכיתה ח׳. בסוף כיתה ז׳ היא קיבלה תעודת הצטיינות במתמטיקה.. היא באה אליי עם דמעות בעיניים ואמרה - אני לא האמנתי בעצמי ואת כן!!! תודה לך שלא וויתרת.. היום אני במקום אחר .. זהו סיפור מרגש וחוויה בלתי נשכחת .. אני כבר 21 שנה בערכת ואין יותר מרגש מלראות את התלמידים שלך מצליחים ומגיעים בזכותך להישגים מרשימים".

סמדר ערוסי, ז'בוטינסקי (לשעבר ב'עדיהו')

"האירוע הכי מרגש בחיי כמורה היה לפני שנים כשתלמיד מכיתתי.חלה במחלת הסרטן.. במשך כל השנה התלמידים ההורים ואנוכי תמכנו ככל יכולתינו בתלמיד זה כלל הופעה בהצגה.חלוקת משלוחי מנות בבית החולים ועוד.  בתום שנת הלימודים.התלמיד הבריא. אימו הגיעה לבית הספר ונתנה לי ולתלמידים שי.כשהיא מציינת שהילד החלים בגלל התמיכה של כולנו בו..מרגש ונשאר בזכרוני עוד מימי עדיהו".

נורית אביטן, מחנכת ב'לוין'

"ועד הורי בי"ס ממד לוין הפתיעו את כל צוות לוין בארוחת בוקר מפנקת לכבוד יום המורה. וכן התלמידים כתבו מכתבי תודה לכל איש צוות מאמהות הבית, אב הבית סייעות ומורי ביה"ס. לכל איש צוות בית הספר מוכנה מעטפה עם מכתבי תודה. מרגש ביותר!".

ג'יל כליפא, מורה לספורט, ישיבה תיכונית 'שעלי תורה'

"אני מלמד חינוך גופני כבר כ 30 שנה בבתי ספר ובישיבה. אני גם עובד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. בשנה שעברה אמא אחת באה לספר לי כמה היא שמחה שהבן שלה שהיה מאוד סגור , נפתח דווקא בעזרת כמה פעילויות שעשינו בשיעורים. זהו ילד שבקושי היה מתקשר בקושי היה משתף פעולה וכשקלטתי מה הוא אוהב לעשות ובמה הוא טוב, אז הוא התחיל להתאמן ולשתף פעולה. העצמתי אותו במה שהיה טוב ובזכות זה השתתף בעוד כמה פעילויות".