סיפורה של האונייה 'אלטלנה' היה אחד מהאירועים הטעונים ביותר בתולדות המדינה, ואותותיו ניכרים עד עצם היום הזה. אלטלנה הייתה אניית נשק ולוחמים שהובאה לארץ על ידי ארגון האצ"ל, כחודש לאחר הכרזת המדינה. צה"ל כבר הוקם, והממשלה סירבה להתיר לאצ"ל להחזיק יחידות נפרדות עם נשק ודרשה שכל התחמושת שעל הספינה תימסר לצבא. ברגעי השיא הופגזה 'אלטלנה' על ידי צה"ל, בפקודת ראש הממשלה בן-גוריון. בחילופי האש נהרגו ונפגעו לוחמים רבים משני הצדדים והנשק שהוצא מאלטלנה הושמד. "אחיי, אליכם אני קורא: אל תרימו יד על אח. רק לא מלחמת אחים!", זעק מפקד האצ"ל מנחם בגין לחייליו כשדמעות חונקות את גרונו.

שבעים שנה אחרי וטעות לחשוב כי מדובר באפיזודה חולפת. שבר כזה בחברה הישראלית עלול לחזור על עצמו ולגרום להתפרצות מלחמת אזרחים. בזמן שמדינת ישראל פועלת בכל כוחה לגייס תמיכה בינלאומית כדי להיאבק במדיניות האנטי-ישראלית והאנטישמית של ארגון ה-BDS  שקורא לחרם על ישראל, מתגלה כי הרבה מאוד יהודים וישראלים נמנים על הפעילים המובילים בקמפיין.

השנאה העצמית בקרב העם היהודי לא נולדה עם ארגון ה-BDS. לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל נאלצנו להתמודד עם מחלוקות מבפנים, שלרוב התלקחו למלחמה כוללת. ההיסטוריה גדושה באינספור דוגמאות של יהודים אשר חשו ניכור כלפי בני עמם, פיתחו עוינות אובססיבית והקדישו את חייהם לשלילתו של העם היהודי. אם יש שנאה יותר אי-רציונלית מהאנטישמיות, זו האוטו-אנטישמיות – שנאה עצמית יהודית.

במקביל לשנאה חיזקנו את קשרי האהבה. לאורך הדורות פיתח העם היהודי את שיטת החיבור המכונה חכמת הקבלה ודאג להתאים אותה לרוח הזמן. אהבה על פני שנאה נתקבעה לעד כעיקרון המוביל לחיים טובים, ורק חכמת הקבלה סללה את הדרך לשם. בתלמוד מסופר כי כאשר בא גר להלל הזקן וביקש שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת, השיב לו הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה". מאוחר יותר טבע רבי עקיבא ל-24 אלף תלמידיו את הכלל: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" – תמצית תורת היהודים.

כל עוד שמרו היהודים על כלל זה, הם שגשגו ופרחו בכל מקום שבו חיו. אולם כאשר, באופן טבעי, האגואיזם גבר, השנאה כרסמה בתוכם והפרידה ביניהם. כתוצאה היהודים נחלקו לחוגים, לכתות ולמגזרים, הסתגרו בתוך עצמם ונעשו אדישים לזולתם. כל התורה שהנחילו האבות היטשטשה, והיהודים החלו להתבולל או לפצל את היהדות לזרמים פחות תובעניים, שנתנו ביטוי לאגואיזם. רבים מהם נבלעו בין אומות העולם, ולפעמים, כמו במקרה של המתייוונים, הפכו לאויבים מושבעים של היהדות.

השנאה העצמית היהודית נטרלה את תפקידה של האומה הישראלית להפיץ את שיטת החיבור לעולם. אולם לא ניתן לברוח או להתעלם מהזהות היהודית, גם לא דרך התבוללות בתרבות המקומית. לעולם ניחשב כנטע זר. נמשיך להיות מנודים ונרדפים עד שנכסה באהבת אחים ובערבות הדדית את שנאת החינם. רק כאשר נכיר בכך שהערך העליון המחבר בינינו זו האחדות, ושכל ייעודנו הוא לחלוק את שיטת החיבור עם אומות העולם, נהיה רצויים ומבוקשים בכל מקום בעולם.

רגע לפני שהאגו ישתלט עלינו מחדש, יסכסך בינינו עד למלחמת אחים ויגרום לאניית ישראל – "אלטלנה" מודל 2018 – לשקוע, בואו נתחבר יחד ונפליג לעבר עתיד משותף. חכמת החיבור בידינו, בואו נשתמש בה ונעשה כמיטב יכולתנו להיות יהודים אמיתיים, מאוחדים באהבה שמכסה על כל הפשעים, באחווה ובערבות הדדית.