ישעיהו הנביא (ב', 3) מתאר את שיתרחש באחרית הימים, כאשר כל בני האדם ישתוקקו לעלות להר ה': "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב".

מובא בגמרא (פסחים, פ"ח.): אמר רבי אלעזר, מדוע נקרא בית המקדש "בית אלוקי יעקב"?, הרי גם אברהם ויצחק התפללו במקום זה.

אלא כוונת הדברים היא, שההתייחסות לבית המקדש לא תהא כאברהם שקראו "הר" שנאמר "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית, כ"ב, 14); ולא כהתייחסותו של יצחק שקראו "שדה", שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה" (שם, כ"ד, 63); אלא כהתייחסותו של יעקב, שקרא למקום "בית", שהוא מקום מיושב, שנאמר "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (שם, כ"ח, 19).

ונשאלת השאלה, וכי מפני שקראו אברהם הר, יצחק שדה ויעקב בית, נקרא המקום על שם יעקב?

ברם, הבדל יסודי יש ביניהם. הר ושדה הם מקומות פתוחים, נטולי מחיצות, לעומת בית שהוא מקום סגור מפני כל הסובב אותו. יעקב אבינו נתייחד בהיותו "יושב אוהלים", ודרגתו הייתה שיעשה מחיצות סביבו, בלי כל פרצה, כדי שלא יחדרו אליו הבלי העולם הזה ופיתוייו. הר ה' קרוי "בית", כהגדרתו של יעקב אבינו, מפני שיסוד עבודת האדם הוא שיקבע עצמו בבית המדרש ויפריש עצמו מהבלי העולם הזה.

מכאן נלמד, כי לכל הפחות יקבע אדם לעצמו שעות שבהן הוא מתחבר לבוראו בלא כל ערבו של עניינים גשמיים וחיצוניים, שעות שבהן ידבק בה' וקינה לעצמו את מעלת "יושב אוהלים" (דעת חכמה ומוסר, חלק א', עמ' שכ"ג).

מתוך 'ותן חלקנו', שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ב, כסלו תשע"ב, עמ' 76-77.

סרטונים באדיבות 'פרד"ס חב"ד' מאת הרב שניאור אשכנזי, ידידיה מאיר והרב זיו קצבי