'הקש בדלת', מבצע ההתרמה המסורתי של האגודה למלחמה בסרטן, התקיים השנה בפעם ה-58. לרגל המבצע פרסמה האגודה את נתוני התחלואה בסרטן: 314 אלף חולים חיים כיום בישראל, ומידי יום נוספים בממוצע 82 חולים חדשים!

הנתונים המדאיגים האלה רק מבססים את הסטטיסטיקה המלמדת שמחלת הסרטן – 'המחלה' כפי שמכונה בפי העם – היא אחד מגורמי המוות הנפוצים. על אף המאמצים הניכרים למצוא תרופה למחלה, עדיין 25% ממקרי המוות בישראל נגרמים בשל מחלת הסרטן, ושכיחות המחלה נמצאת במגמת עלייה.

אלפי שנים הייתה המחלה רדומה, אך החל מסוף ימי הביניים היא פרצה לתודעה. בזמנים ההם גדל והתעצב הרצון האנושי ודרש מילוי חדש. בהדרגה החלה האנושות להתקשר בקשר הדוק לכדי מערכת גלובלית אחת, מגמה שהלכה ונעשתה ברורה יותר ויותר. הסרטן זו מחלה שהתפתחה והתגלתה בהתאם להתפתחות הרצון האנושי.

למעשה, מהו הסרטן? התרבות חריגה ופרועה של תאים ברקמה או בחלק מסוים של הגוף. במקום להיות בהתקשרות הדדית עם תאים אחרים, תאים מסוימים הופכים להיות עוינים והורסים את התאים סביבם ואת שאר מערכות הגוף.

כך ממש פועל אותו עיקרון גם בחברה האנושית. יחס אגואיסטי טבעי גורר התקשרות שלילית ועוינת בין בני האדם, וגורם להם לרמוס עד עפר את הזולת. אולם ברשת אינטגרלית, בכפר גלובלי קטן, במערכת סגורה – מקרינים היחסים הללו עד לפרט הקטנטן. כך גם הוא, במוקדם או במאוחר, מפתח אופי אגואיסטי ומתחיל לפעול בעצמו ביחס דורסני לזולת. לכן, בין אם מדובר בתא או באיבר בגוף האדם, ובין אם מדובר בחבר, בבן-משפחה או באזרח מן השורה בחברה – הרי כל אלה הם ביטויים שונים של התפשטות נגע הסרטן.

כל עוד לא נרפא את היחסים החולניים בינינו, פגעי מחלת הסרטן – ושאר המחלות – ימשיכו להיות מנת חלקנו. הסרטן הוא תוצאה של יחס מנוגד לטבע הגלובלי שמצוי כולו בהרמוניה ואיזון. המחלה נובעת מחוסר קשר נכון בין אדם לחברו; מרצון לשלוט, לשבור, להרוס, למחוק – ביטויים שונים לשנאת הזולת.

אילו חוקרי הסרטן היו עורכים מחקר שבו הם מבודדים קבוצת חולים מסוימת, ובמשך שנים היו מעודדים ביניהם מערכת יחסים מאוזנת וטובה, היינו מופתעים אז לגלות ירידה משמעותית באחוז החולים. גם אם ניסוי כזה בלתי אפשרי, שכן אנחנו חיים בקשרים הדדיים בכל האנושות ולא ניתן לבודד קבוצות, הרי שניסיון כזה היה נותן לנו מושג כלשהו על היכולת הגלומה ביחסים בינינו לרפא את חוליי החברה, עד הפרט הבסיסי ביותר שבה – האדם. אז לפחות היינו עדים להקלה בתחלואה.

ואין כאן חלילה כוונה לזלזל בממסד הרפואי. גם כשפורצת מחלה, חובה להתמודד איתה בכלים שמעמידה לרשותנו הרפואה, כמו שכתוב: "ניתנה רשות לרופא לרפא". בנוסף, עלינו לפעול כמובן כדי לרומם את רוחו של החולה, לקיים אורח חיים המשפיע לטובה על מצב רוחם של החולים. אולם מדובר בהקלה בלבד ולא בריפוי.

את מקור המחלה ואת התופעה בכללותה נוכל לשרש, על ידי טיפול במערכת היחסים הכוללת שיקרין לשאר המערכות, והוא הריפוי הטבעי לגוף ולנפש. כשהחברה כולה תתחיל להבריא את עצמה היא תבריא כל פרט שבה.

חשוב לציין, כי מחלת הסרטן המתגלה באדם פרטי, אינה מעידה על כך שהוא עצמו התייחס באופן אגואיסטי לסובבים אותו. המחלה היא ביטוי שהתגלה בו כתוצאה מהיחס החולני במערכת כולה. למה בו ולא באחר? כדי לענות על שאלות מורכבות כאלה, צריך להכיר היטב את חוקי הטבע האינטגרלי.

כיום, קשה למצוא בית שבו לא פגעה מחלת הסרטן. הצער שנצבר ומצטבר צריך להביא אותנו למסקנה אחת ברורה: הפתרון אינו מסתכם בטיפול במחלת הסרטן עצמה, אלא בשורשה. לכן, חובה עלינו לחסל את הסרטן האנושי שבינינו. להפסיק לאכול זה את זה, להפסיק להתחרות באגרסיביות זה עם זה, להפסיק לבנות את הטוב שלנו על חשבון הרע של האחר. להבין שהחברה האנושית חולה, ואם רק נרצה מספיק, אנחנו מסוגלים להירפא.

תהליך חינוכי נכון הוא תהליך שיגביר את המודעות לגורם האמיתי למחלת הסרטן וליתר המחלות, וילמד אותנו כיצד להתייחס ולפעול בהתחשבות, בהדדיות ובחיבור, ממש כמו הטבע המקושר. אז נרגיש בריאים בגוף אחד, נהיה מאוזנים ונתחיל לגלות רמה חדשה של יחסים. ומהם נדע להסתכל על החיים מנקודת מבט שלמה, לכלול בכל צעד את הסיבה ואת התכלית, ולהתנהל בכוח הטבע על הצד הטוב ביותר.