המחקר של דיויד פנסטר על מוזיקאים בשואה הוביל אותו אל סיפורו המרגש של סול דרייר, ששרד את השואה בעודו מתופף בעזרת כפיות. בין השניים נוצר קשר מיוחד והם נפגשו לנגן יחד עם תלמידי מטה יהודה. "אני רוצה לנגן בכל מקום אפשרי", אומר דרייר, "להפיץ שלום ואהבה בכל העולם!". דרייר מגיע לבקר בישראל כמעט בכל שנה, אמנם הפעם לראשונה הופיע דרייר בישראל.

סול דרייר, בן 93, אכן שרד את השואה בשביל לנגן. הוא מתגורר בארצות הברית שם הקים את להקת 'ניצולי שואה' המורכבת מניצולי שואה וילדי ניצולי שואה עמה הופיע בגטו ורשה לפני כשנתיים. הם מנגנים לזכר נספי השואה ולמען שלום עולמי. "אנחנו מנגנים יחד בכל העולם", סיפר דרייר לתלמידי כיתה ד' מבתי הספר במטה יהודה, "אבל היום הגעתי לבדי, במיוחד בשבילכם".

דרייר נולד בקראקוב פולין ושרד שלושה מחנות ריכוז באחד מאותם המחנות הוא הבין שהוא יכול להרים את רוח האסירים על ידי מוזיקה. סול מספר: "התחלתי לחשוב איך אני יכול להפיק צליל? הרמתי שתי כפות והתחלתי להקיש אותם עם היד לצלילי הבה נגילה, והם היו שרים יחד איתי. הבנתי שאם אני רוצה לשרוד אני רוצה לשרוד עם שני דברים, מוזיקה ואוכל, אוכל לא היה מספיק אז שרדתי עם מוזיקה". אחרי המלחמה סול הגיע לאמריקה התחתן והקים משפחה. בגיל 88 הגיע לסול הרעיון להקים להקה "אשתי אמרה לי שאני משוגע, גם הרבי שלי אמר לי שאני כבר מבוגר ולוותר", אבל אף אחד לא הצליח לשכנע את סול והוא הקים את הלהקה The Holocaust Survivor Band המורכבת מניצולי שואה ומילדי ניצולי שואה. הם מופיעים בכל רחבי העולם ואף הופיעו מחוץ לשער של אושוויץ שם סול אף תקע בשופר, "אני רוצה להגיע לכל מקום בעולם אני רוצה שאנשים ידעו שאנשים ניצלו מהשואה, ושהמסר שלנו הוא שלום ואהבה בין אנשים". הוא גילה את אהבתו למוזיקה כאשר החל בלתופף על כפיות סול מספר: "מוזיקה הצילה לי את החיים".

סול דרייר באושוויץ

למועצה אזורית מטה יהודה הגיע דרייר בעקבות קשר שנוצר בינו לבין דייוויד פנסטר, מורה לתופים בקונסרבטוריון 'יד חריף' מזה יותר מ-20 שנה. "בכל פעם שסול פותח את הפה להגיד משהו - יוצא משהו חיובי, משהו טוב", מספר דיויד על סול, "למדתי ממנו שיעור על איך לחיות את החיים". זו הסיבה לכך שדיויד ביקש להפגיש את סול עם תלמידי המועצה הצעירים יותר, "זו אולי ההזדמנות היחידה שתהיה להם להכיר ניצול שואה. כשיגדלו יוכלו להגיד שפגשו ניצול שואה, שהוא הצחיק אותם, שהוא ניגן להם - ואפילו, שהם ניגנו אתו".

באירוע מרגש התכנסו יחד ב'יד חריף' סול, דיויד, תזמורת בית הספר 'האלה' (מפרויקט בית ספר מנגן בריכוזו של אוהד טאוד) ותלמידי בתי הספר 'האלה' ו'הר טוב'. הם ניגנו יחד, שמעו את סיפורו של סול, התרגשו, וצחקו. אחד מהתלמידים שזכו לנגן עם עם דרייר הוא יונתן שפירא, תלמיד כיתה ה' ב'הר טוב' ומתופף בקונסרבטוריון 'יד חריף'. יונתן הצעיר כבר הספיק להופיע מספר פעמים, אך זו לא הופעה רגילה עבורו: "זה מגניב לתופף ביחד איתו. הוא בן 93 והוא עדין מנגן, לא חשבתי שאני אנגן בגיל 93. יכול להיות שכן".

סול דרייר מנגן בברנדנבורג, גרמניה (צילום: פאביו בנץ)

"סול יוצר מוסיקה, אך המוסיקה גם יצרה אותו, הצילה אותו" מספר דייוויד. "כמורה למוסיקה זה מאוד חשוב לי, אך כאדם אני מתרגש מכך שסול לא מראה לעולם רק את היכולת לשרוד או להינצל. הוא התעלה הרבה מעבר לכך, הוא התפתח וצמח. הוא מעריך את החיים למרות הכול, ורוצה רק לאהוב ולגרום אחרים לאהוב". 

זו הפעם הראשונה בה סול מנגן עם ילדים ישראליים. על החוויה הוא מספר: "יותר ממרגש, זה היה נוגע, אם הייתי צריך להוציא מטפחת ולנגב את הדמעות - סימן שזה היה נוגע". סול תופף יחד עם עשרות נגנים צעירים את 'התקווה' ונכסי צאן ברזל ישראלים מוזיקליים. מה שקרה היום לא קרה לי אף פעם. בלי חזרות, ללא התווים, להצטרף עם תופים לתזמורת של ילדים - זה פתח לי את המוח".

סול ולהקת ניצול השואה (צילום באדיבות הלהקה)