ישנם סיפורים שלא די בשמיעתם אלא צריך לחוש אותם כדי לנסות ולהתחיל להבין אותם, המסע לפולין הוא אחד מהם.
כל טקס לאורך המסע הסתיים בשירת ההמנון הלאומי ובקריאת "עם ישראל חי". אחת מנקודות השיא המרגשות ביותר במסע הייתה כאשר אשת העדות, גִיטה סיקוביץ, שהתלוותה אלינו זעקה את שלוש המלים האלו מעל הריסות תאי הגזים באושוויץ, אותו מחנה ממנו היא ניצלה.

תלמידינו חזרו ארצה שונים מאלו שעזבו אותה, לא רק מהסיבה שנצרב בתודעתם עצב מהאבדן העצום, אלא בעיקר תחושת גאווה להיות חלק מהעם היהודי והשייכות אליו. 

כהמשך ישיר למסע מספר ימים לאחר חזרתנו יצאנו לסיור "בעקבות לוחמים" ברמת הגולן. מטרת הסיור היא הכירות עם חילות צה"ל השונים ועם מגוון העשייה בה התלמידים יכולים להשתלב, והם אף צפו בתמרון קרקעי משולב של כוחות צה"ל. אולם בפועל יום זה היה סגירת מעגל משמעותי לכולם - מאדמת אירופה הארורה והמדממת למדינת ישראל- ראשית צמיחת גאולתנו. פתאום הכל מתמקם במקום הנכון, לכולם ברור יותר ויותר לראות שהקמנו מדינה שהיא הבית הלאומי של עם ישראל. עם ישראל חי!

ארז בר-און, מנהל בית החינוך,מוסיף כי "נמשיך לחנך את תלמידנו להכיר את העבר בכדי לדייק את תפקידנו בהווה ובעתיד."

 

הקרבה בין המסע לפולין ובין הסיור בעקבות לוחמים הוא לא מקרי - משואה לתקומה!