בספרו 'מדבר קדמות' (מערכת ל', ערך ל"ב) כותב רבנו החיד"א כי כל ערך האדם תלוי במעלת ליבו וכמאמר חז"ל "רחמנא ליבא בעי" (זוהר, רעיא מהימנא ג', כי תצא רפא), ולפיכך, החיבור בין האות האחרונה בתורה לאות הראשונה הוא "לב" – "לעני כל ישראל... בראשית ברא". כי הכול תלוי בלב.
בספרים רבים כתוב בשם החיד"א יסוד חשוב על אמונתנו בה', שהוא מוצא אותו בחיבור הפסוקים המסיימים את ספר התורה והפסוקים המתחילים אותו "לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל ארצו. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ".
אומות העולם מתפעלות גם הן לפעמים מגדלות הבורא, בראותן תופעות על טבעיות, בלתי שגרתיות, נסים, אותות ומופתים! אזי הן מרימות עיניהן למרום בייאוש, בתופעה מזעזעת; ובהודאה, בתופה משמחת – ומודות: ה' הוא האלוקים. לפיכך נאלץ משה רבנו לעשות אותות ומופתים בארץ מצרים, לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. כי פרעה הרשע לא היה צועק "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות, ט', 27), אלא לא היה משה רבנו עושה את הניסים המופלאים שלא היו כמותם מאז בריאת העולם. לדידו, שגרת החיים, מסלולי הכוכבים, זריחת השמש ובקיעת גרגר החיטה מן האדמה, הם טבע ותו לא.
ברם, בני ישראל רואים את הקדוש-ברוך-הוא מכל מהלך החיים, אי אפשר שלא לראות אותו, כמילותיו המפעימות של דוד המלך "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ... כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת" (תהלים, ח, 2-5). הבריאה, הבריות, החיים, הכול, ממחישים לפנינו את קיומו של השם יתברך. זאת רומזת התורה בחיבור הפסוק האחרון והפסוק הראשון "לעיני כל ישראל – בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" – לעיני כל ישראל נובטת האמונה בה' מעצם הבריאה, השמיים והארץ.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 210-211.