בהתייחסה לחגים, מציינת התורה את זמניהם לפי עתות השנה ובישול הפרות: פסח באביב, שבועות בקציר וסוכות באסיף. עניין זה מלמדנו כמה דברים, כך כותב ספר 'אוזניים לתורה' (ראה, עמ' קפ"א):

א. ללמדנו שדרכי התורה המה דרכי הטבע, שהטביע ה' בעולם, וכל הסר מדרך ה', סר מדרכי הטבע וחוטא גם כנגדם, בקלקלו את העולם. זוהי כוונת חז"ל בדרשתם הידועה "אל תקרי הליכות עולם לו – אלא הלכות" (נדה, ע"ג.), לפי שהחי על פי הלכות התורה, הוא הולך בהליכות עולם, על פי הטבע. לפיכך, מועדי ה', מקראי קודש, הם גם חגי הטבע.

ב. הואיל וטבע האדם לשמוח באביב, קציר ובאסיף, וכדי שלא תהיינה שמחות אלו הוללות, הוטל עלינו לתכנן את לוח השנה, שיחולו בזמנים האלה מועדי ה' מקראי קודש, כדי שהשמחה תהיה לפני ה' וגם חג הטבע יהיה קדוש לו.

סמל מיוחד יש גם בזמנו של כל חג. ציוותה התורה לחגוג את הפסח, המזכיר לנו את ראשית צמיחת אומתנו כעם ה', מהות חדשה בבריאה, בחודש האביב, ח התחדשות הטבע. את חג מתן תורתנו – בימי הקציר, כי תכלית גלות מצרים הייתה להכשיר אותנו לקבלת התורה, וים קבלתה לנו הוא "יום קציר", ולא רק לנו אלא לכל העולם, שהרי תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו בני ישראל את התורה, יחזיר את העולם לתוהו ובוהו. חג הסוכות הוא החג שבו אנו נזכרים בתקוותנו לעתיד המזהיר הצפוי לנו, כמאמר חז"ל, ש"לעתיד לבוא, ייקח הקדוש ברוך הוא ספר תורה בחיקו ויאמר "כל מי שעסק בה יבוא וייטול שכרו" (מדרש תנחומא, דברים ט"ז, סימן ט') – וזהו חג האסיף, המחזק בנו את האמונה כי עם ישראל, הממית  עצמו באוהלי תורה, יהיה לו "חג האסיף", שבו תתממש תקוותו ויאסוף את עמלו.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 192.

סרטון מאת ד"ר עליזה בלוך

https://www.youtube.com/watch?v=EZwx8m4e5HU