בשאלה מרתקת עוסק רבי יוסף חיים מבגדד כהכנה לחג הסוכות (אוצרות חיים, ימים וזמנים, מועדים ב', עמ' רי"א): מצוות חג הסוכות ניתנה לזכר ענני הכבוד שבהם הקיף ה' את אבותינו בצאתם ממצרים. ברם, מדוע ניתנה מצווה זו לשבעה ימים דווקא?

ועוד, הרי נסים נוספים רבים נעשו לאבותינו: ירידת המן, באר המים, השלו ועוד. מדוע אפוא נצטווינו לציין דווקא נס זה?

מסביר רבי יוסף חיים, כי לעולם באים החלק הרוחני והחלק הגשמי זה על חשבון זה. כך היה כבר ביום הראשון לבריאתו של האדם, כשאדם הראשון וחווה התפתו לתענוגות ואכלו מעץ הדעת, מיד ירדה דרגתם הרוחנית. מאז היותנו, כאשר איננו מקדישים מאמץ, מיותר לחלק הגשמי, עומדת לרשותנו האפשרות להגביר ולהגדיל את החלק הרוחני, וכן להיפך. "עד שהאדם מתפלל שתיכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא ייכנסו מעדנים לתוך גופו", כי בריבוי תענוגות אינו יכול לזכות להרגשות עדינות ואצילות, ובאי רדיפה אחר תענוגות, ממילא מתפנה מקום בנפשו לרוחניות משביעה.

כאשר הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ורצה לתת להם את התורה, הם היו בדרגה רוחנית נמוכה מאוד מפני גסות החומר. לפיכך, מיד ביציאתם, כבר ביום ט"ו בניסן, נתן להם הקדוש ברוך הוא את ענני הכבוד "שהם זכים, מעין אוויר הקדוש של גן עדן. ומחמת ששוכנים ימים ולילות תחת ענני הכבוד, היה הענן רוחץ זוהמתם לאט לאט". ענני הכבוד היו אמצעי רוחני לקלף מעליהם את התאוות ואת הרצון להתענג בהבלי העולם הזה, כדי לאפשר לנפש לקלוט את התורה הקדושה.

נמצא אפוא, שהמן שירד משמיים, ובאר המים שליוותה אותם, אמנם היו מצנות יקרות מאוד, אך הנאתם לא הייתה אלא לאותו הדור ולא הועילו לדורות עולם. ברם, ענני הכבוד הם תועלת ולימוד לכל הדורות, ולכן ציוונו הקדוש ברוך הוא, לעשות סוכה זכר ענני הכבוד, כדי שנזכור להשתדל להיות זכים ונקיים מרדיפה אחרי תענוגות ומשקיעה בתאוות, מפני שבזה תלוי קיום התורה והמצוות. לכן נצטווינו לקיים את מצוות הסוכות שבעה ימים, כדי ללמדנו שכך עלינו לנהוג בשבעת עשרות שנות החיים המוקצבים לאדם כמאמר הכתוב "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים, צ', 10).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 152-153.