פרשת 'האזינו' חותמת למעשה את נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל (רגע לפני ברכתו לשבטים סמוך לפטירתו). מדובר בפרשה שהמבנה שלה הוא לירי (שירה) וככזו, היא מלאה בדימויים מהטבע, החיים והעולם.

כך למשל הפסוק "כנשר יעיר קינו, על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו ייקחהו, יישאהו על אברתו" (דברים, ל"ב, 11).

רש"י מפרש, שהנשר אינו מכביד עצמו על גוזליו, אלא "מחופף, נוגע ואינו נוגע. אף הקדוש ברוך הוא, כשבא ליתן תורה, לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות".

איזה הבדל יש אם נגלה עליהם ה' מרוח אחת או מארבע רוחות?

כותב רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ('ברכת שמעון' על התורה, עמ' תל"ו), כי יש בכך רמז שהתורה קרובה לכל יהודי, כי אם היה נגלה ה' מרוח אחת כביכול, נמצא שהיה קרוב לאלו שנמצאים באותה רוח ורחוק מן האחרים שהיו צריכים להתאמץ להתקרב, וזו הייתה הכבדה עליהם. מה שאין כן, כשנגלה ה' מארבע רוחות, הרגיש כל אחד בקרבתו אל הבורא.

רמז נוסף יש כאן, הוא כותב, שהרי ידוע, כי טבעי בני האדם שונים, וכשם שאין פרצופיהם דומים, כך אין דעותיהם שוות, והתורה הקדושה כוללת הכול, ולכן יש לכל אחד עניין מיוחד להידבק בו ביותר, כפי שכתב הרמב"ם על הפסוק "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", ש"על ידי ריבוי המצוות, מוצא לו כל אחד במה לזכות".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 123-124

שבת שלום ומבורך!

סרטון לפרשה מאת ד"ר עליזה בלוך