בערב יום הכיפורים, עומדים הכול בבית הכנסת ופותחים את היום הקדוש באמירת 'כל נדרי', אשר בה, לפי גרסה אחת, אנו מתחרטים על הנדרים ועל השבועות שנדרנו ושנשבענו במהלך השנה החולפת ומבטלים אותם. לפי גרסה אחרת, אנו מודיעים, כי הנדרים והשבועות שננדור ושנישבע במהלך השנה הבאה – בטלים ומבוטלים, לא שרירים ולא קיימים.

אמירת 'כל נדרי' קדומה היא ביותר. זמן אמירת 'כל נדרי' נחרת בלב כל יהודי שהשתתף ב'כל נדרי' אפילו פעם אחת בימי חייו. והכול זוכרים את הרתת והקדושה האופפים את כל המתפללים.

מה יש בפעולה הלכתית של התרת נדרים שהוא כה מרגש?

הזוהר הקדוש (רעיא מהימנא, פרשת 'פנחס') כותב בדרך הרמז, כי הנדרים שאנו מבקשים את התרתם הם נדרים של מעלה, כלומר, גזרי דין שאותם אנו מפירים בתפילה זו.

הבעל שם טוב הקדוש זיע"א (בעל שם טוב, דברים ראש השנה ויום כיפור), אמר כי בערב יום הכיפורים מתגבר מאוד כוח הקטרוג של השטן, מפני שביום הכיפורים עצמו אין צלו רשות לקטרג על ישראל (יומא, כ.) ולפיכך הוא מתאמץ בכל כוחו לקטרג על כל אדם, ובתוך נימי נשמתו הפנימיים, חש כל אדם במצב הקשה ולכן בוכים אנשים, נשים וטף בשעה זו.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב, תשרי תשע"ז, עמ' 95

 

גמר חתימה טובה!

 
סרטון מענייני דיומא (באדיבות פרד"ס חב"ד)