בפרשה מתוארת העברת המנהיגות ממשה רבנו ליהושע בן נון. "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותם" (דברים, ל"א, 7). אחת התכונות הבסיסיות שנדיר למצוא בן אנוש שאינו מתמודד עמה, היא הקנאה.

הקדוש ברוך הוא טבע באדם שיקנא באחרים. אצל ילדים קטנים צופיה זו בולטת מפני שאינם מתביישים בה. כאשר הורה לוקח על ברכיו את אחד מילדיו, מצוי שאחד הילדים מכה אותו מבלי שעשה לו דבר, ומדובר בתינוקות שאין להם שכל ובינה, לפי שזו היא תכונה בסיסית - כשם שתינוק בן יומו בוכה כשהוא רעב, כך הוא חש שמכבדים או אוהבים אחרים, כל נפשו מתקוממת.

רבי אברהם ארלנגר (ברכת אברהם, מאמרים והדרכות, עמ' רנ"ט) מציין במאמר בנושא הזה, את דברי חז"ל (מדרש רבה, וילך, מ"ט, ה') על פרשת השבוע.

כאשר הגיעה שעתו של משה רבנו ע"ה להיפטר מן העולם, הועבר שרביט ההנהגה ליהושע בן נון. השכים משה רבנו על יהושע בן נון ואמר לו: מה דיבר אליך ה'? השיב: כאשר דיבר ה' אליך, וכי ידעתי מה הוא מדבר איתך? "אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת!". ועל כך אר שלמה המלך: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה" (שיר השירים, ח', 6) - קנאת משה ביהושע הייתה כאהבתו אליו.

חז"ל גילו לנו, כי אף הגדול שבגדולים הרגיש בעצמו שמץ מידה זו לפי גדולת ערך הענק שבענקים. ועוד לימדו אותנו, כי מידה זו, כה מגונה היא, עד שברגע שמשה רבנו הרגיש פגם במידה זו, הוא בחר במיתה על פני חיים עם מידה זו.

מידה זו ניתנה באדם כדי להשתמש בה לצרכים חיוביים, לרצות להגיע לדרגות גבוהות, אך עליו לשרש את הערוצים הפסולים שלה.

וזאת כיצד? על ידי חיזוק ביסודות האמונה והביטחון, כי כאשר יידע האדם באופן ברור, שחברו אינו נוגע במוכן לו אפילו כמלוא נימה, ולכל אדם נקצב ונקבע חלקו ממרומים, במה יקנא בו?

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ב , תשרי תשע"ז, עמ' 56

 

סרטון לפרשה מאת ד"ר עליזה בלוך