ידועים דברי הזוהר הקדוש, ששני ימי ראש השנה שונים זה מזה. ביום הראשון הדין קשה וביום השני הדין רפה. כוונת הדברים, כפי שמסביר רבי אליהו דסלר זצ"ל  (מכתב מאליהו, חלק ב', מאמר ב' ימים של ראש השנה), שביום הראשון נידון כל אדם לפי מעשיו אם הוא ראוי לזכות בדין ולקבל שפע של קיום וברכה, וכדי לזכות עליו להיות מושלם.

ברוב חסדו נותן לנו הקדוש-ברוך-הוא יום דין נוסף, היום השני, שבו דנים כל אדם במבט ההשגחה הכללית, אם הוא ראוי לעזור ולשרת את עובדי ה' הצדיקים, ואם כן, יזכה לשפע בזכות סיועו להם.

כידוע, מן התורה יש רק יום טוב אחד של ראש השנה, בא' בתשרי.

מסיבות הקשורות לעיבור החודש, נאלצו בימים עברו לנהוג ראש השנה יומיים, מפני שביום ל' אלול לא ידעו עד הערב אם יגיעו עדים שנראתה הלבנה ויתברר שיום זה הוא א' בתשרי, או שמא לא יבואו עדים ויום ראש השנה הוא למחרת. בתקופה מאוחרת תקנו חז"ל שלעולם ינהגו ראש השנה יומיים.

עלינו להבין אפוא, הואיל ולשני ימי ראש השנה יש תכלית ברורה, שני סוגי דין – מה היה באותן שנים שקיימו ראש השנה בלבד?

מסביר רבי חיים פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים, חלק א', פרקי אמונה והשגחה, עמ' נ"ג): אל לנו לקרוא מאמרי חז"ל אלה במבט פשטני, אלא עלינו להבין, כי כל מאורע וכל התרחשות משתלשלים מלמעלה למטה.

בתקופות שבהן היה עם ישראל במצב נעלה ומרומם, גולגלה ההשגחה שיבואו העדים בל' אלול ויהיה ראש השנה ביום אחד בלבד, כי די היה בו לעם במצבו הטוב. בשנים שבהן חלה התדרדרות רוחנית, ונזקקו לחסד היום השני של ראש השנה, גולגלה ההשגחה שלא יבואו עדים ביום הראשון ולפיכך ינהגו ראש השנה יומיים. לאחר שמצבו של העם התדרדר יותר, תקנו חז"ל שלעולם ינהגו ראש השנה יומיים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך צ"ח, אלול תשע"ה, עמ' 290

 

 

סרטון לראש השנה באדיבות "פרד"ס חב"ד"