זהו סיפורה של תביעה בה נטען על מסכת של טעויות מצד צוות הרפואי, אשר הובילה למוות מיותר של מטופל שאושפז בבית החולים. בכתב התביעה נטען כי המנוח הגיע לבית החולים עם תלונות על קוצר נשימה, בין היתר על רקע טיפול בסרטן הגרון שהסתיים קודם לכן. על פי הרשומות הרפואיות, קבעו הרופאים כי אין צורך לאשפזו, והוא נשלח לביתו. 
יומיים לאחר מכן הובהל המנוח לבית החולים בשל קוצר נשימה חריף, והוא אושפז במחלקה פנימית, על רקע חשש הרופאים כי הוא סובל מהתקף לב. על פי הרשומות הרפואיות, קבעו רופאים שאין לערוך לו צנתור, והוא הושאר בבית החולים להשגחה ולטיפול.
לדברי עוה"ד מאור גלבוע, ימים ספורים לאחר תחילת אשפוזו, בעת שבנו הגיע לבקרו, ירד המטופל ממיטת האשפוז ואז נפל וספג מכה קשה בראשו. רופאים שהוזעקו למקום מצאו אותו בהכרה, ולא העניקו לו טיפול מיוחד. 
כשעה מאוחר יותר הכרתו החלה לשקוע, הוא נזקק להנשמה, ובבדיקת CT נמצא כי הוא סובל מדימום חריף במוחו. המנוח הועבר מיידית לחדר הניתוח כשהוא סובל מבצקת מוחית, אך בסיום הניתוח נקבע כי הוא נמצא במצב של מוות מוחי. כשנה לאחר מכן נפטר המטופל.
לדברי עוה"ד גלבוע, מותו החריג של המטופל גרם למשפחתו האבלה לתהות האם קיים קשר בין הטיפול שקיבל בבית החולים - לבין הנפילה שהובילה למותו. 
לטענת עוה"ד גלבוע, בית החולים היה מודע לסיכון לנפילה עקב מצב של תת־סוכר, לחץ דם נמוך ובלבול, והדבר אף ציון בדו"ח הסיעודי שבו נכתב: ״סיכון נפילה 3! המשפחה מסכימה לקשירה...". למרות זאת צוות בית החולים לא קשר את המנוח, ולטענת בנו אף לא יידע אותו כי אסור לאביו לרדת ממיטתו ללא עזרה והשגחה.
מומחה לנוירוכירורגיה שחוות דעתו צורפה לתביעה, קבע כי הנפילה אמנם גרמה למותו של המנוח, אך גם רצף האירועים שקדם לה רצוף בטעויות של הצוות הרפואי, ויש לו חלק במותו של המנוח. 
לדברי המומחה הרופאים טעו לחשוב שהמטופל סובל מאוטם לבבי ומכאבים בחזה, בעוד שהוא דיווח על קשיי נשימה. אבחנה זו הובילה את הרופאים להעניק למנוח טיפול מאסיבי בנוגדי קרישה, וזאת מבלי שהוזמן קרדיולוג לקבוע אם אכן מדובר בהתקף לב. 
בנוסף על כך, קבע המומחה, כי הסיכון הממשי לנפילה של המטופל, שהרופאים עצמם התריעו עליו מבעוד מועד, היה צריך למנוע מהם לטפל במנוח בנוגדי קרישה, משום שללא מנגנון קרישה פעיל קיימת סכנה להתפתחות דימום מתקדם ומאסיבי, מכל חבלה קלה אותה סופג המטופל.
עוד קבע המומחה, כי הבדיקה הנוירולוגית וצילום ה-CT שנעשו למנוח לאחר שמצבו התדרדר - נעשו מאוחר מדי וללא דחיפות – בניגוד לפרקטיקה המקובלת ברפואה. בסריקה נמצא  כי הגבר סובל מהמטומה (דימום מוחי) קודמת, שבתוכה התפתח הדימום החדש כתוצאה מהמכה שספג, וכתוצאה מהשימוש בנוגדי קרישה. המומחה קבע עוד בחוות דעתו, כי קרוב לוודאי שמצב הבלבול שממנו סבל המטופל נבע מהחמרת הלחץ על ההמטומה הישנה, בעקבות נטילת נוגדי הקרישה.
בכתב ההגנה התכחש בית החולים לאחריותו על מותו של המטופל, וטוען כי המוות נגרם בגלל התדרדרות במצבו הבריאותי של המנוח, שהיה ירוד עוד קודם לכן – ללא כל קשר לפעולות הרופאים המטפלים.
סגן נשיאת בית משפט השלום רמלה כבוד השופט מנחם מזרחי, קיבל באופן חלקי את טענת המשפחה וקבע כי אין עוררין על כך שהנפילה בביה"ח היא שהביאה למותו של המנוח. כמו כן, קבע השופט, כי הרופאים עצמם רשמו כי המנוח מועד לנפילה, ועל כן הורו לקשור אותו – ובכך למעשה מתקיימת אחריות לכאורה של בית החולים לאירוע.
על כן, קובע כב' השופט מזרחי, כי אין צורך שבית המשפט יידרש לכל התהליך הרפואי אותו עבר המנוח, שכן על פני הדברים - נראה כי קיים קשר ישיר בין מותו של המטופל לבין נפילתו במחלקה. בשל כך,  שלח כב' השופט מזרחי את הצדדים להגיש לו תחשיבי נזק בהתייחס לשאלת הנפילה בלבד, ולאחר הגשתם יכריע בית המשפט על סכום הפיצוי. 


עו"ד מאור גלבוע (בתמונה, צילום: פוטו יחזקאל) עוסק בתביעות רשלנות רפואית, תאונות עבודה, תביעות נזיקין , ומיצוי זכויות רפואיות מול חברות ביטוח, קופות חולים והמוסד לביטוח לאומי.

המאמר באדיבות רן שריר, יחסי ציבור לעורכי דין