בפרשתנו מזכיר הקדוש-ברוך-הוא לישראל "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר. לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך" (דברים, כ"ט, 3).

ארבעים שנה נדד משה עם בני ישראל במדבר סיני, ולקראת סיומן וכניסת בני ישראל לארץ הטובה, הוא אסף את כל בני ישראל וסקר בפניהם את כל הקורות אותם. מה עשה משה רבנו עם בני ישראל במשך ארבעים שנה אלו? איזה תהליך הוא העביר אותם?

מסביר רבי יחזקאל אברמסקי (קובץ מאמרים, ארץ ישראל, עמ' 46), כי הדור שיצא ממצרים הלך וגווע לנגד עיניו, בגזרת הקדוש-ברוך-הוא שלא ייוותר מהם איש עד כניסתם לארץ ישראל ומשה רבנו נשא את טורחו ואת משאו של הדור הבא. מה עשה עמם? למדם תורה המרוממת את רוח בני האדם, וחנכם בחוקי חיים ובתורת המוסר, עד שיחושו בנפשם את כוחם ואת גבורתם ללכת מחיל אל חיל ולפעול גדולות ונצורות. וכל כך למה?

לפי שמה שלא השיג דור המדבר על ידי חוש הראות, על ידי המסות הגדולות אשר ראו עיני ב כל הדרך בצאתו ממצרים, השיגו הדורות הבאים על ידי חוש השמיעה, בהטותם אוזן קשבת אל התורה והמצווה. כי גם תופעות נפלאות ושינויים בסדרי הטבע לא יכו שורש של אמונה וביטחון אפילו בלב הפיקחים שבמסתכלים, אם לא זרח עליהם אור תורה, שהמאור בתורה מאיר עיני חכמים ומיישר השקפתם בקו ישר".

מתוך ''ותן חלקנו', שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך צ"ח, אלול תשע"ה, עמ' 198

 

סרטון קצר מאת ד"ר עליזה בלוך