הרב שלמה קקון, מי ששימש כשני עשורים כמזכיר המועצה הדתית, הלך לעולמו בסוף השבוע האחרון. בן 54 היה, הותיר אם, אחים ואחיות, אישה, 7 בנים ובנות, 7 נכדים ונכדות.

האישה, דבורה, מספרת: "מסר את עצמו עבור כולם ונתן את כל כולו למשפחה. איש חסד שקשה לדבר עליו בלשון עבר. היה אדם שכולם אהבו, מכניס אורחים בשמחה רבה ובנדיבות מדהימה, הרגשנו כמו באוהלו של אברהם אבינו. דאג לכולם, בעיקר למי שהיה חסר לו משהו. אדם שכולו מצוות. באים לכאן אנשים ומספרים על חסדים שעשה איתם ואני לא ידעתי עליהם. פעם שמע על משפחה בירושלים שהבית שלהם ריק. ארגן משאית והתרים אנשים - ריהוט, מוצרי חשמל - עד שבאותו בית לא היה חסר כלום. היה עוזר בכל זמן, אפילו בשעות הקטנות של הלילה". על השעות האחרונות בחייו היא מספרת: "היו לו בעיות בלב אבל שום סימן על כך שיש סכנת חיים. בשבוע האחרון הכול היה בסדר. ביום חמישיש שעבר אפילו נסענו לאירוע והלכנו להתפלל בקבר רשב"י במירון. בשישי בערב אכל כרגיל, שר זמירות, קרא תהילים. בשעה 3 לפנות בוקר הרגשתי שהנשימות שלו כבדות, עיניו היו פתוחות. קראתי לו והוא לא הגיב. מיד קמתי וצעקתי שיזמינו טיפול נמרץ. התחילו לטפל בו, העלו לו את הדופק ולקחו אותו ל'הדסה עין כרם'. התחילו הנשמה, הדופק התייצב ושוב ירד, עד שנאלצו לקבוע את מותו. נפטר במיתת נשיקה, כמו כל הצדיקים".

האחות, רחל טויטו, מספרת: "דאג לכל מי שהיה צריך. במסגרת תפקידו טיפח את המקוואות ואת בית העלמין. היה נדיב בצורה מופלאה, לא פעם נתן את הוויזה שלו לאנשים נזקקים. קירב בני נוער ובכל ראש חודש עשה סעודה גדולה בקברי צדיקים ונתן צדקה. בכל הזדמנות פתח שולחן וכל מי שרצה היה מוזמן והשולחן תמיד היה עמוס בכל טוב. לא חסך כלום מאף אחד. לי אישית הוא עזר כשהיה לי ניתוח. הוא היחיד שגיליתי לו. אני יודעת על משפחות רבות שהוא עזר להן, בעיקר בחגים. לא היה אדם שמתלונן, גם כשכאב לו. לא מזמן היה לנו אירוע משפחתי, חתונה. עמדנו בחוץ וצחקנו, לא חלמנו שתוך זמן קצר מותו יפריד בינינו".

מנהל חברה קדישא, ישי מורי: "שנים רבות עבדנו יחד. אני 30 שנה בחברה קדיא והוא שימש 21 שנים כמזכיר המועצה הדתית. 21 בגימטריא 'אך'- "אך טוב וחסד". ר' שלמה היה האיש הנכון במקום הנכון, לא היה מתאים ממנו למלא תפקיד זה, שיש לו משמעות לכל אדם ואדם, בכל מעגלי החיים. תפקיד מזכיר המועצה הדתית מקביל בערך למנהל כוח אדם בארגונים אחרים ואכן הוא היה מהנל מצוין, שתמיד נתן יד היכן שצריך, תמיד קשוב לכל נושא, דבר שהוטא נצרך ברגישויות של הנושאים הרבים במסגרת עבודת המועצה הדתית - בעיקר מקוואות ובית עלמין. תמיד התעניין אצל העובדים כיצד ניתן להקל על משפחות שבאות לקבל שירות וכיצד לשפר את השירות. ככל שצבר ניסיון גילה יותר ויותר בקיאות בתחומים הרבים שבתחום עיסוק המועצה הדתית. יש לקחת בחשבון, שיושבי הראש של המועצה הדתית מתחלפים אך הוא היה ותקי ומנוסה, שימש כעמוד התווך של המועצה הדתית ו'עזר כנגדו' ליו"ר ולרבנים. גם עבור עבודי המועצה היה אוזן קשבת ותמיד גילה רגישות לכל דבר, סייע לכל מי שהיה צריך עזרה. אם קרה שעובד לא הגיע הוא בא ועזר כדי שלא יהיה עומס. דיברתי איתו כמה ימים לפני שהוא נפטר. דיברנו על הנושא של שעות העבודה בחברה קדישא. הייתה תכנית הבראה ובמשרד הדתות ביקשו שנקצץ בשעות נוספות. זה מדאיג במקרה של פטירה לאחר שעות העבודה והמשפחה לא רוצה לעכב את הקבורה. לר' שלמה הציקה ההנחיה של משרד הדתות אך מנגד אמר שלא ייתן יד להלנת נפטרים ועיכוב קבורה. לא היה מסוגל לראות סבל של משפחות. אמרתי לו שלא ייקח את זה קשה. ידעתי שזה כואב לו אבל הוא לא הקרין את זה. בכל יום שישי בצהריים, הייתי עובר דרך הבית שלו ומביא לו עלוני שבת. בשישי האחרון גם עברתי והיו שם אנשים שעשו על האש והוא הזמין אותי, אבל מיהרתי. הייתה לו הכנסת אורחים מדהימה, תמיד מחייך, תמיד מרגיע. מהפנים היפות של בית שמש. איש נדיב בצורה יוצאת דופן ועליו נאמר 'פזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד'".