"במבט לאחור, תרזה אשתי הצילה את חיי", מספר אואן צ'או (54), תלמידי הוותיק מבייג'ין, סין.  "זה קרה ב-15 באפריל 1989 פרצו מהומות ומחאות עממיות בכל רחבי סין. מעל מיליון איש פטריוטים התרכזו בכיכר המרכזית בבירה בייג'ינג – כיכר טיאננמן להביע את מחאתם. מרגע ששמעתי על ההתאספות העצומה, רכבתי שלושים קילומטרים על אופניים (אז לא היו רכבים), דרוך לכבוש את הכיכר, לעזור לעמיתיי לעצור את הצבא.

"בליל הארבעה ביוני התעוררתי בבהלה למשמע קולות בכי קורעי-לב. למזלי, דווקא בלילה הזה ישנו במעונות הסטודנטים. ערב קודם התעקשה תרזה שנלך וננוח שם. הייתה לה אינטואיציה טובה. כשירדתי למטה התבשרתי על הנורא מכול: הצבא החל לירות במפגינים. נחילי דם שטפו את הרחובות, זעקות בכי החרישו אוזניים. הבנתי שנכשלנו. שנכשלתי. לראשונה בחיי התייאשתי. החלום נגוז, המציאות הפכה שחורה. זו הייתה נקודת השבר של חיי".

עשרים ושש שנה לאחר מכן, בלב אותה כיכר שבה דוכא אואן תלמידי, עמדתי אני. מאות אלפי סינים מקיפים אותי במרחב עצום, עם זאת הרגשתי לבד. לא כי אני זר בתרבות זרה, אלא כי הרצון של העם הסיני שונה בתכלית מהרצון הגס של האדם המערבי. אבל היום נערכים גם בו שינויים.

בשלושים השנים האחרונות התפתחה סין בקצב מטאורי. תוכנית המאה של סין כוללת התפשטות והשתלטות על העולם, היא פורצת גבולות, שולחת ''סוכנים'' לכל מדינה ובכל תחום, ואף מתבצרת בשכונות מהגרים בערים הגדולות (צ'יינטאון).

מכאן אפשר להבין את עקשנותה של האומה הסינית כנגד מלחמת הסחר של טראמפ, את הכניסה האגרסיבית שלה למגרש הכלכלי הגלובלי. אולם בכל זאת ישנו הבדל משמעותי בין שתי המעצמות: אמריקה ידועה בכושרה הייחודי להמציא ולפתח, לעומתה סין מגלה יכולת טובה יותר בחיקויים ובשכפולים איכותיים.

ההתפתחויות ברמה הטכנולוגית והכלכלית שניכרות על פני השטח הן רק תופעת הלוואי של הרצון שמניע את האומה הסינית. הרצון למעשה הוא שזינק לרמת התפתחות חדשה, משמעותית ואיכותית. לאחר אלפי שנים של כניעה וציות לפילוסופיות הסיניות העתיקות, שהשאירו את העם הסיני ביחסים מאוזנים ביניהם וביחסם לטבע – האגו הרדום מתעורר ומגיע רצון עז להתבלט, להתעשר, ולמלא את עצמו במקסימום. ובראייה יותר גלובלית, התהליך המואץ שעוברת סין, עתיד לפקוד גם את אפריקה ודרום אמריקה, אך בקצב מסחרר יותר.

הרצון לקבל תענוג, רצון המתפתח ללא הרף, הוא גם המנוע וגם הגורם שמעצב את כל מה שאנחנו רואים בהתפתחות האנושית – החל בתרבות, בחברה ובמשטר, עד הכלכלה, הטכנולוגיה ואפילו האופנה. "בעל הסולם", גדול המקובלים של המאה העשרים, כותב בשפתו המדעית: "הרצון לקבל הוא כל חומר הבריאה, מראשה עד סופה. עד שכל מיני הבריות המרובות, מקריהן ודרכי הנהגתן, אלה שכבר נתגלו ואלה שעתידים להתגלות, אינם אלא רק שיעורים ושינויי ערכים של הרצון לקבל" ("פתיחה לחכמת הקבלה").

לכן סין והעולם, המזרח והמערב, צועדות לקראת שינוי פרדיגמה. ובעתיד הלא רחוק, הן התרבות המערבית והן התרבות המזרחית תיאלצנה לגלות מחדש את האיזון עם הטבע ברמה חדשה שלא הכרנו. הדרך לאזן את הרצון המתגבר היא לא באמצעות דיכוי, אלא ביצירת כוח נגדי – הרגשת קשר הדדי, שלם והרמוני.

כך האנושות עומדת להכיר בכוח החיבור הטבעי שקושר בינינו לאורגניזם אנושי אחד סביב כדור הארץ. רק ההכרה הזו תאפשר לכל עם ולכל אדם להשתלב נכון עם שאר האנושות. אז ייפתח לנו מרחב רוחני חדש, הבנה כיצד לאזן את רצון האדם מבלי לדכא אותו, ולמלא אותו במילוי רוחני מסוג חדש. אז ודאי שכל אומה תמצא את מקומה בפסיפס האנושי, ואותם סטודנטים צעירים בני האומה הסינית יגלו אנושות חדשה, מקושרת ועגולה, כמו כיכר טיאננמן, הכיכר העירונית הגדולה בעולם, הקרויה בשם "שער השלום השמיימי".