ברמב"ש ובקהילות נוספות ברחבי העיר הגיע דבר פטירתו של רונן צארום בעצב רב. בן 53 היה בפטירתו. רבים זוכרים אותו כמורה ב'אורות' ובשנים האחרונות כמדריך טיולים.

נולד וגדל בחולון, נישא לאריאלה שתיבדל לחיים ארוכים. את הקן המשפחתי בנו בבית שמש, קן שהלך והתרחב ובשנים האחרונות הצטרף אליו דור הנכדים.

בסביבות פורים התגלתה המחלה. לפני פחות מחודש חל יום השנה לפטירת אמו, אהובה ז"ל. למרות מחלתו, השתדל כל אימת שהיו בו הכוחות, לצאת מן הבית אל בית הכנסת כדי לומר קדיש.

הבן, איתן, מספר: "היה חשוב לו  החינוך שלנו. חינך לחסד וללימוד תורה. אהב את תלמידיו, חשב עליהם כל הזמן. חי את ההוראה והלימוד. לא פספס דף יומי. הקפיד על הזמן. בשעה בערב היה ברור לכולם: על דף יומי הוא לא מוותר. גם בטיול בשעה 9 פרש לשמוע את השיעור. אהב ללמוד רמב"ם ותנ"ך. בטיולים הוא הפך את זה לדבר חי. כשהיינו אומרים דבר תורה היה שמח. כשאמרתי דבר תורה כקומונר באריאל, התלהב על המקורות שציטטתי. בקהילה התימנית מקובל שצריך לקנות את התפילה כדי להיות חזן והוא דאג שנקנה תפילות. רצה לשמוע אותנו מתפללים וקוראים בתורה. זה היה משמח אותו. כשהיה חולה. אמר שאין כוח ללמוד אז שאני אלמד אוותו. אהב את ילדיי. היה סבא מדהים. כשהלכתי לכיוון הוראה, והוא נתן לי הרבה עצות וחומרים. שמח בכיוון שלקחנו. היה לו חוש הומור גם במצבים קשים. אפילו היה מותח אותנו... כתבתי לו דבר תורה לפני שבועיים ופרגנתי לו על מה שנתן לנו. היה לו קשה להגיב אבל אימא אמרה שהתרגש. בשיעור דף יומי תמיד דאג שלא ישכחו את הרמב"ם. ביקש שבלוויה יהיו מנהגי תימן, להיפרד כפי המסורת. רצה מאוד לטפח את הקהילה התימנית דרך גיבוש מסיבות ופרסים. תמיד אמר לנו שיש כוח לשנות".

שמואל דוד, מחנך, רמב"ש א: "זכיתי להכיר את רונן בעיקר דרך תפקידו כמדריך טיולים בית הספר 'הראל'. במשך מספר דנים הוא היה 'מדריך הבית שלנו והחדיר בתלמידים את אהבת ארץ ישראל ותורתו ודרך הרגלים ושמחת החיים שבו. ידע תמיד להגיע לנפש הילד, לא משנה באיזו כיתה הוא הדריך. נפגשתי עם הרב רונן גם דרך מעגלים נוספים של תפילות בבית הכנסת 'נחלי תפילה' וגם דרך הבנים שלנו שלמדו באותה כיתה ב'הראל'. אבל הקשר שלנו היה בעיקר סביב נושא הטיולים, שם ראיתי את שמחת החיים שלו, את האמונה ויראת שמיים הגדולה שלו וטוב ליבו הסלחן גם כש'נתקענו' ברגע האחרון בבעיות שונות סביב נושא הטיולים. תמיד עזר לנו בשמחה והלהיב את כולם – מורים ותלמידים, במהלך הטיולים עם החיוך הטוב שלו וההצגות שעשה לתלמידים עם תחפושות שהכין מראש לצורך ההדרכה. וכמובן שגם ידע לקחת פיקנהגי תימןוד כאשר המצב הצריך זאת במהלך הטיול (לדוגמה כאשר הגיע פקח). רונן תמיד ידע לקחת פיקוד ולהציל את המצב בדרכו המיוחדת. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים".

ריבוי בתי הכנסת ברמב"ש מביא לכך שאין מצב שבו תתפלל את כל תפילות השבוע באותו מקום. עובדה זו תורמת להרחבת מעגלי ההיכרות בתוך השכונה ולשילובים מעניינים. רונן צארום היה מטבע שיוכו העדתי מתפלל באופן כמעט קבוע בבית הכנסת של העדה התימנית בשכונה. לעתים הגיע להתפלל בשבת בבוקר בבית הכנסת האשכנזי 'נחלי תפילה' וגם שם התחבב על כולם. רב הקהילה, הרב דניאל דרייר מספר עליו: "כשרונן היה מגיע אלינו לבית הכנסת 'נחלי תפילה', זו הייתה ממש חגיגה. מאור הפנם, הידע, חקר האמת. היה נכנס לשיעור הלכה אחרי התפילה היה משדרג את השיעורים בידע, בחדירה לפרטי פרטים וגם היה מוסיף לנו את מנהגי תימן. קשה להאמין שלא נזכה לדמותו עד תחיית המתים".