הנה דוגמה להתנהלות כושלת בין מדינות העולם הגלובלי: כשהממשלה החדשה באיטליה הבהירה שלא תהיה "מחנה הפליטים של אירופה" וסירבה להכניס לשטחה ספינות עם מהגרים, ההשלכה ניכרה מיד בשכנתה ספרד. מתחילת השנה הגיעו לחופי ספרד 22 אלף מהגרים.

הבעיה אינה של ספרד או איטליה, אלא של היבשת כולה. לאף מנהיג באיחוד האירופי אין פתרון לתסבוכת, גם תמיכה כלכלית במדינות החזית והקצאת תקציבי ענק לשינוי חברתי-כלכלי באפריקה ולמתקני הפליטים בטורקיה לא ירגיעו את התסיסה הגוברת.

בעיית המהגרים היא תסמין בלבד. סימן היכר נוסף של המחלה העולמית בתחומים המדיניים, החברתיים, הכלכליים והאקולוגיים. שורשם הוא משותף: חוסר התאמת האנושות המפוצלת לעולם המקושר, התלותי והבלתי נמנע. אירופה היא היבשת שבה כלל המשברים מתלכדים לתסבוכת אחת ומתגלים לעיני כל.

אירופה משלמת כיום את מחיר המרוץ הקולוניאליסטי הקפיטליסטי בשלהי המאה התשע-עשרה, לכיבוש שטחים באפריקה ואסיה והקמת מושבות, שתכליתן היה ניצול עושר המחצבים ושעבוד כוח האדם הזול. אירופה מצידה טוענת שזו היתה תרומתה המוסרית, החינוכית והתרבותית למדינות העולם השלישי הנחשלות והנחותות. אולם בפועל, ההיסטוריה מראה שמדינות אפריקה לא קיבלו כלים חינוכיים, כלכליים ופוליטיים שיאפשרו להם להצטרף לחוג המדינות המפותח. להיפך, מדינות אירופה עקרו את הערכים הרוחניים העתיקים של האפריקאים, וב"הפרד ומשול" שיצרו גרמו לפילוג ולמלחמות אחים אכזריות.

לכן הכול חוזר כבומרנג ומכה באירופה. נחילי המהגרים האפריקנים מציפים את שעריה. לא רק שהם יוצרים נטל חברתי-כלכלי על המדינות, אלא הם גם מצטרפים למיליוני המוסלמים שמעצבים מחדש את אירופה.

במוקדם או במאוחר, ניאלץ להכיר בכך שהאנושות הפכה למושבה אחת גדולה שמאכלסת מהגרים כמעט מכל מדינה ומדינה. התלות ההדדית והבלתי-נמנעת שנקלענו אליה עוד תחייב אותנו בעתיד הלא רחוק לבצע שינוים משמעותיים בחברה ובכלכלה. המטרה תהיה לאזן את רמת החיים בין המדינות הנחשלות והמדינות המתפתחות.

"שלום בחברה מסוימת תלוי בשלום בכל העולם", כותב "בעל הסולם" במאמרו "השלום בעולם"; "שהרי הגענו להתפתחות כזאת, שכל העולם הפך לחברה אחת. לכן כל אחד חייב לדאוג לטובת כל העולם ולשרת אותו, על מנת להבטיח את קיומו שלו". לכן, ככל שנשכיל להבין את התהליך מראש ונכין את עצמנו להיות מותאמים למגמת התלות הדדית הגלובלית נחווה פחות משברים בדרך להפנים זאת.

ראייה גלובלית, הרגשה אינטגרלית, חשיבה שיתופית הם רק חלק מעקרונות הגישה החדשה שחובה עלינו להטמיע בתוכנו. לא נוכל לפסוח על שינוי מודעות האדם, אך גם לא נדרש הרבה: קצת מודעות לאחדות תרבה שלום בעולם.