פעמיים ביום אנו אומרים את הפסוק הזה במסגרת 'קריאת שמע' וכמובן לפני השינה. השבת נקרא את פרשת 'ואתחנן', בה מופיעה לראשונה 'קריאת שמע'.

מתוך הפרשה השנייה "ואהבת": "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך" (דברים ו',6).

אין אדם שרגשותיו ומחשבותיו קבועות ואינן נדות הנה והנה. מצבי הרוח ותחושות שונות, אווירה חיצונית המפשיעה, כל אלו גורמים לבני האדם להיות נעים ונדים במעשיהם ובתחושותיהם.

נדמה אפוא, כי בעיתות שבהן אין ליבו של האדם פנוי לשמוע דברי מוסר, רעיון חיזוק או הליכות חיים, אין טעם שיקצה את מעייניו לדבר, כי אז אין כושר ראוי לקלוט אותם. ברם, כדאי להסב את תשומת הלב לרעיון חריף ביותר, שאמר המגיד מקוצק זיע"א, על הפסוק הנ"ל. וכה אמר: מה פשר לשון הפסוק שיהיו הדברים 'על הלב'? הרי יש לחוקקם בתוך הלב. איזו תועלת יש בהנחתן על הלב, מבחוץ?

אלא, כשם שאין לך אדם שאין לו שעה שבה הוא נפתח וראוי להתרגש ולהעלות את בעליו למדרגה גבוהה יותר, כאשר אדם יודע זאת, הוא מלקט את ההרגשים ואת החיזוקים שהוא חפץ בהם, אף-על-פי שליבו אינו פתוח לקלוט אותם, אבל הוא מניחם על ליבו, שיהיו מוכנים ודרוכים, ולעת הכושר, עם היפתח הלב, ייכנסו מיד לליבו וישפיעו עליו.

מתוך "ותן חלקנו", שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך קכ"ב, אב תשע"ז, עמ' 121

סרטון לפרשה מאת ד"ר עליזה בלוך